מוות בטביעה בבריכה: מי אחראי ומה מגיע למשפחה

טביעה בבריכה כמעט אף פעם אינה נראית כמו בסרטים. אין צעקות ואין נפנופי ידיים. ילד בן שלוש שיצא לרגע מהבית אל החצר, ילדה בת שמונה שהתרחקה לחלק העמוק בבריכת הקאנטרי, אורח במלון שנכנס למים בערב, אחרי שהמציל הלך. עוברות דקות ספורות עד שמישהו מבחין.

אחרי אירוע כזה המשפחה שומעת לא פעם שהיה שם מציל, או שהבריכה פרטית ולכן "אין על מי לתבוע". שני המשפטים האלה אינם נכונים כמו שהם נשמעים. מה שנבדק תלוי בסוג הבריכה, ברישיון שלה ובמי שהיה אחראי להשגחה באותו רגע. המאמר מתרכז בטביעה. על פציעות אחרות בבריכה, כמו החלקה וקפיצה למים רדודים, יש מאמר נפרד, וכך גם על טביעה בים, שבה חלים כללים אחרים.

בריכה ציבורית, מלון וקאנטרי

בריכת שחייה היא עסק טעון רישוי לפי צו רישוי עסקים. בריכה עירונית, בריכה של מלון ובריכה של קאנטרי הן ככלל עסקים כאלה. עליהן חלות תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחיה), תשס"ד-2004, והתקנות הן חלק מרישיון העסק.

התקנות מטילות את האחריות הכוללת על "מחזיק הבריכה", מונח שכולל את בעל רישיון העסק, את המחזיק ואת הבעלים. בין חובותיו:

• לדאוג שכל זמן שהבריכה פתוחה לציבור, מספר המצילים ומגישי העזרה הראשונה לא יפחת מן התקן שבתוספת לתקנות, ולשקול להגדיל אותו לפי מספר המתרחצים וסוגם.

• להעסיק כמציל רק מי שמחזיק בתעודת מציל בתוקף.

• לגדר את הבריכה בגדר שגובהה 1.1 מטר לפחות, עם כניסה מבוקרת, ולהפריד את בריכת הפעוטות מן הבריכות שלידה.

• לנהל יומן אירועים, שפתוח לעיון המפקחים, רשות הרישוי והמשטרה.

כשבריכת מלון פתוחה בשעות שאין בהן מציל, נבדק מה עשה המלון כדי שאורחים לא ייכנסו למים: האם הבריכה נסגרה בפועל, או שרק נתלה שלט.

המציל: נוכחות אינה מספיקה

התקנות מפרטות מה המציל חייב לעשות. הוא חייב להימצא במקום שמאפשר לו תצפית על כל הבריכה וגישה מיידית למים. אסור לו לעסוק בזמן תפקידו בדבר אחר, ואסור לו לעזוב את עמדתו עד שמציל אחר יחליף אותו. הוא חייב למנוע ממי שלדעתו אינו יודע לשחות להיכנס למים שעומקם מעל 1.2 מטר.

אחרי טביעה, השאלות הן מעשיות. איפה עמד המציל באותו רגע. האם דיבר בטלפון. האם היה מציל אחד בבריכה מלאה. כמה זמן עבר מהרגע שהמתרחץ שקע ועד שהוצא מן המים. פירוט נוסף של חובות המציל והמחזיק נמצא במאמר על תאונות בבריכת שחייה.

בית פרטי, וילה מושכרת וצימר

כאן התמונה שונה. צו רישוי עסקים מחריג בריכה שמשמשת עד ארבע יחידות אירוח למטרת נופש, ובריכה בבית פרטי אינה עסק בכלל. על בריכות כאלה תקנות הבטיחות אינן חלות, ואין חובה להעסיק מציל. לפי מה שנמסר בוועדה לזכויות הילד בכנסת במאי 2023, אין חובה לגדר בריכה פרטית, למעט בצימרים שיש בהם יותר מארבעה חדרי אירוח. באותו דיון נמסר שבשנים שלפני כן חלה עלייה משמעותית בטביעות בבריכות פרטיות, בבתים ובצימרים.

היעדר רישיון אינו פוטר מאחריות. לפי פקודת הנזיקין, חובת הזהירות חלה כלפי כל מי שאדם סביר היה צופה שעלול להיפגע. בעל וילה שמשכיר אותה למשפחות עם ילדים צופה שילדים יגיעו לבריכה. השאלות שנבדקות:

• האם הייתה גדר, שער שננעל או מכסה לבריכה.

• האם השוכרים קיבלו הסבר על עומק הבריכה ועל היעדר מציל.

• האם היו במקום ציוד הצלה ואמצעי להזעקת עזרה.

• האם הבריכה, המשאבות ופתחי היניקה היו תקינים.

ילד שנכנס לחצר של שכנים בלי רשות אינו מאבד בהכרח את זכותו. הפקודה פוטרת מחזיק מקרקעין מאחריות כלפי מסיג גבול, אבל לא כלפי מי שנכנס בתום לב ובלי כוונה לעבור עבירה. אם לבעל הבית יש ביטוח צד שלישי במסגרת ביטוח הדירה, הוא עשוי לחול.

קייטנות וחוגי שחייה

כשקייטנה, גן או חוג מביאים ילדים לבריכה, ההשגחה עליהם אינה עוברת כולה למציל. המציל אחראי לבריכה, והמסגרת אחראית לילדים שהביאה. לגבי ילד עד גיל שש, התקנות מטילות חובת השגחה מפורשת על ההורים או על מי שהילד נמצא תחת חסותו או פיקוחו: קשר עין או קרבה פיזית רציפים שמאפשרים עזרה מיידית.

מעל גיל שש נשארת חובת הזהירות של המפעיל ושל המדריכים. היא כוללת לדעת מי מהילדים שוחה ומי לא. היא מחייבת לספור את הילדים בכניסה למים וביציאה מהם, ולהציב מדריכים שמשגיחים מחוץ למים. בחוג שחייה, המדריך אחראי לחלוקה לקבוצות לפי יכולת, למספר הילדים שבאחריותו, ולכך שאיש מהם לא יישאר לבד במים עמוקים. על אחריות הקייטנה בהרחבה ראו את המאמר על קייטנות ספורט וקאנטרי.

אשם תורם: של המנוח ושל ההורים

אשם תורם אינו מבטל את התביעה. לפי פקודת הנזיקין, הפיצוי מופחת בשיעור שבית המשפט רואה כצודק, וכשהנפגע נפטר, אשמו מפחית גם את הפיצוי לתלויים. מבוגר שנכנס לבריכה סגורה בלילה, אחרי שתייה, יישא בחלק ניכר מהאחריות.

כשמדובר בילד, אשם ההורים נבחן בשני מישורים. בתביעה של הילד עצמו, אם ניצל ונפגע, אשמם אינו מיוחס לו, אף שהנתבעים עשויים לדרוש מן ההורים להשתתף בפיצוי. בתביעה שההורים מגישים בשל מות ילדם, אשמם שלהם עשוי להפחית את הפיצוי. גם כך, השגחה חלקית של הורה אינה מבטלת את חובות המציל, המחזיק או המסגרת.

מה מגיע למשפחה

פקודת הנזיקין מאפשרת שתי תביעות. בתביעת תלויים, בן הזוג, ההורים והילדים זכאים לפיצוי על הפסד הממון שסבלו, ובכלל זה הוצאות הקבורה. בתביעת עיזבון, יורשי המנוח תובעים בשמו את הנזק שנגרם לו עצמו. כשהמנוח ילד, ההפסד הכלכלי של ההורים שונה מזה של משפחה שאיבדה מפרנס, והחישוב נעשה לפי כללים שהפסיקה גיבשה.

לא כל טביעה מסתיימת במוות. ילד שהוצא מן המים אחרי דקות בלי חמצן עלול להישאר עם פגיעה מוחית קשה. במקרה כזה התביעה היא שלו, מוגשת בשמו, וכוללת סיעוד, שיקום, טיפולים, הפסד השתכרות לכל החיים, כאב וסבל. על פגיעות ראש אפשר לקרוא במאמר על זעזוע מוח ופגיעות ראש.

התיישנות ואיסוף ראיות

תביעת נזיקין מתיישנת בתוך שבע שנים. בתביעת תלויים המרוץ מתחיל ביום המוות, וכשהנפגע קטין, הזמן שעד גיל 18 אינו נמנה. מועדים בפוליסות ביטוח קצרים יותר. הפירוט במאמר על התיישנות בתביעות נזקי גוף.

הראיות בבריכה נעלמות מהר יותר מן המועדים:

• לבקש בכתב, בהקדם, את צילומי מצלמות האבטחה של הבריכה, המלון או הקאנטרי. מערכות רבות מוחקות אוטומטית בתוך ימים.

• לבקש את יומן האירועים של הבריכה ואת רשימת המצילים שהיו במשמרת.

• לצלם את הבריכה, את הגדר והשער, את השילוט ואת סימון העומק.

• בווילה או בצימר, לשמור את הסכם השכירות, את ההתכתבות עם המשכיר ואת המודעה שבה פורסם המקום.

• לרשום את שמות העדים ואת פרטיהם, ולשמור את דוחות המשטרה ומד"א.

המשרד מלווה משפחות שאיבדו קרוב בטביעה ונפגעים שנותרו עם נזק קשה. אם פנו אליכם מחברת ביטוח, כדאי להתייעץ לפני שחותמים על כל מסמך.