פגיעת ראש קשה בתאונת דרכים: איך מוכיחים נזק קוגניטיבי והתנהגותי

פגיעת ראש קשה בתאונת דרכים משנה לעיתים את האדם יותר מכל פגיעה אחרת. השברים מתאחים, הניתוחים מאחור, והצילום האחרון אולי כבר נראה תקין. אבל מי שחזר הביתה שוכח מה אמרו לו לפני שעה, מתעייף אחרי חצי יום, מתפרץ על הילדים, ולא מצליח לחזור לעבודה שעשה שנים. בני המשפחה רואים את השינוי כל יום. חברת הביטוח רואה צילום תקין ושואלת איפה הפגיעה.

המאמר מסביר איך מוכיחים נזק כזה בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מה תפקידה של ההערכה הנוירופסיכולוגית, מי קובע את הנכות, ואילו ראשי נזק נבחנים.

הפגיעה שלא תמיד רואים בצילום

פגיעה מוחית טראומטית נגרמת כשהראש נחבט, או כשהמוח מאיץ ונבלם בתוך הגולגולת. יש פגיעות שרואים מיד, כמו דימום או שבר. ויש נזק פזור לסיבי העצב, שמכונה פגיעה אקסונלית מפושטת, שבדיקת CT רגילה עלולה לא להראות. בדיקות MRI ברצפים מיוחדים מגלות לעיתים יותר, אבל גם הן אינן חזות הכול.

הסימנים שמעידים על חומרת הפגיעה נרשמים בדרך כלל בשעות ובימים הראשונים:

• רמת ההכרה בהגעה לבית החולים, שנמדדת בסולם גלזגו.

• אובדן הכרה, ומשכו.

• משך הבלבול והשכחה שאחרי התאונה, שמכונה אמנזיה פוסט-טראומטית.

• ממצאי ההדמיה, אשפוז בטיפול נמרץ, ניתוח.

• התיאור של הצוות הרפואי על התמצאות, דיבור והתנהגות.

המסמכים האלה הם הבסיס של התיק. לכן מבקשים מבית החולים את התיק הרפואי המלא. סיכום האשפוז אינו מספיק, ויש לבקש גם את רישומי האחיות, הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק. בתיק המלא מופיעים לא פעם תיאורים של בלבול, של אי שקט או של קושי בדיבור, שאינם מגיעים לסיכום.

מה בעצם נפגע: קוגניציה, רגש והתנהגות

הנזק אחרי פגיעת ראש מתחלק בדרך כלל לשלושה תחומים. הראשון קוגניטיבי: זיכרון, קשב וריכוז, מהירות עיבוד, תכנון והתארגנות, שמכונים "תפקודים ניהוליים". השני רגשי: דיכאון, חרדה, תגובה פוסט-טראומטית. השלישי התנהגותי: עצבנות, אימפולסיביות, אדישות, חוסר עכבות.

דווקא השינויים ההתנהגותיים קשים להוכחה, ולעיתים הם הקשים ביותר לחיים בבית. הנפגע עצמו לא תמיד מודע להם. מבחוץ הוא נראה "בסדר", מדבר בהיגיון ועונה על שאלות. את השינוי רואים בבית, בעבודה ובקשרים עם אנשים. משום כך עדות של בני משפחה, של מעסיק או של חברים, שמכירים את האדם לפני התאונה ואחריה, היא ראיה של ממש.

ההערכה הנוירופסיכולוגית

הערכה נוירופסיכולוגית היא סדרה של מבחנים מתוקננים שמבצע נוירופסיכולוג, ובודקת את התחומים הקוגניטיביים אחד אחד. התוצאות מושוות לנורמות של אנשים באותו גיל ובאותה השכלה. כך אפשר להראות, במספרים, שזיכרון העבודה או מהירות העיבוד נמוכים מן הצפוי.

בהערכה טובה יש כמה רכיבים:

• מבחני תוקף, שבודקים שהנבדק השקיע מאמץ אמיתי. חברות ביטוח טוענות לא פעם להגזמה, ומבחנים כאלה הם התשובה המקצועית לטענה הזו.

• השוואה למצב שלפני התאונה. ציונים מבית הספר, תעודות, הערכות מן הצבא ומן העבודה מראים מה היה הבסיס.

• התייחסות לגורמים אחרים, כמו כאב, תרופות ודיכאון, שעלולים להשפיע על הביצוע.

• מסקנה שמחברת בין הממצאים לבין התפקוד בחיים, בעבודה ובבית.

עיתוי ההערכה משנה. מוקדם מדי, ההחלמה עוד בעיצומה. מאוחר מדי, קשה יותר לייחס ממצאים לתאונה. בדרך כלל עורכים הערכה בשלב השיקום, ושוב כשהמצב מתייצב.

מי קובע את הנכות בתביעה לפי חוק הפלת"ד

לפי חוק הפלת"ד, החברה שביטחה את הרכב בביטוח חובה אחראית לפצות את הנפגע, גם בלי להוכיח אשמה של הנהג. העקרונות מוסברים במאמר חוק הפלת"ד: מה הוא אומר ומי זכאי. השאלה שבמחלוקת היא כמעט תמיד היקף הנזק.

בתביעה כזו הצדדים אינם מגישים חוות דעת רפואיות משלהם. הנפגע מצרף לכתב התביעה את המסמכים הרפואיים, ובית המשפט ממנה מומחה מטעמו (סעיף 6א לחוק). בפגיעת ראש ממנים לעיתים קרובות כמה מומחים, למשל בנוירולוגיה, בפסיכיאטריה, ולעיתים בשיקום. התקנות מגדירות "מומחה" כרופא או כמי שעוסק כמומחה בנושא רפואי, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע. המומחה רשאי לדרוש מן הנפגע לעמוד לבדיקה רפואית או אחרת, ולכן מפנה לא פעם לאבחון נוירופסיכולוגי.

מכאן שהעבודה החשובה נעשית לפני המינוי: לאסוף את כל המסמכים, לוודא שהאבחונים נעשו, ולבקש מינוי בכל התחומים הרלוונטיים. מומחה בתחום אחד לא יעריך נזק בתחום שאיש לא ביקש שיבדוק. אחרי חוות הדעת אפשר לשלוח למומחה שאלות הבהרה בכתב, ולבקש לחקור אותו בבית המשפט. על משמעות האחוזים יש מאמר נפרד, אחוזי נכות בתאונת דרכים.

כשהתאונה הייתה גם תאונת עבודה, למשל בדרך לעבודה, דרגת הנכות שנקבעה בביטוח הלאומי לפני שמיעת הראיות מחייבת ככלל גם בתביעה לפי חוק הפלת"ד (סעיף 6ב). לכן ההכנה לוועדה הרפואית שם משפיעה ישירות על התביעה.

ראשי הנזק

הפיצוי מחושב לפי ראשי נזק, וכל אחד מהם צריך הוכחה משלו. בפגיעת ראש אלה העיקריים:

• הפסד השתכרות בעבר ובעתיד. אחוזי הנכות הרפואית הם נקודת מוצא, והשאלה היא ההשפעה בפועל על יכולת העבודה. אדם שעבד בעבודה שדורשת ריכוז, ריבוי משימות או אחריות על אחרים עלול לאבד את מקצועו גם בנכות שנראית מתונה. חוק הפלת"ד מגביל את ההכנסה שנלקחת בחשבון לשלוש פעמים השכר הממוצע במשק.

• הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות.

• עזרה והשגחה. בפגיעת ראש זה ראש נזק גדול במיוחד. לא תמיד מדובר בעזרה פיזית, אלא בהשגחה, בתזכורות, בליווי לטיפולים ובפיקוח על כסף ועל תרופות. לרוב בני המשפחה הם שעושים זאת, וגם לעזרה שלהם יש ערך.

• טיפולים ושיקום: ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, טיפול נפשי ושיקום קוגניטיבי, ככל שאינם ממומנים במלואם.

• ניידות והוצאות נסיעה, כשהנפגע אינו יכול לנהוג עוד.

• נזק לא ממוני, כלומר כאב וסבל ופגיעה באיכות החיים. בתביעה לפי חוק הפלת"ד הוא מחושב לפי תקנות, בעיקר לפי אחוזי הנכות וימי האשפוז, ויש לו תקרה.

התביעה נמשכת זמן. בינתיים אפשר לבקש תשלום תכוף מחברת הביטוח, כדי לממן את התקופה הראשונה. על חישוב הסכומים יש הרחבה במאמר גובה הפיצוי בתאונת דרכים.

כשהנפגע אינו יכול לנהל את ענייניו

אחרי פגיעת ראש קשה, הנפגע עצמו לא תמיד מסוגל להבין את ההליך, לחתום על מסמכים או לנהל כסף. במצב כזה ממנים לו אפוטרופוס, לעיתים בן משפחה, וחלק מן הפעולות בשמו טעונות אישור של בית המשפט. אפוטרופוס כזה מגן גם על הכסף שיתקבל בסוף ההליך.

לחוק ההתיישנות יש כאן כלל מיוחד. התקופה שבה התובע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו בגלל ליקוי נפשי או שכלי, ולא היה לו אפוטרופוס, אינה נמנית. מי שמונה לו אפוטרופוס, המרוץ נמנה ממועד שבו נודעו לאפוטרופוס העובדות. ועדיין עדיף לא להמתין, כי עדויות ומסמכים הולכים לאיבוד.

משרד עורכי דין יניב גביש מלווה נפגעי תאונות דרכים ומשפחותיהם, ובהם נפגעי ראש, מאיסוף המסמכים והאבחונים ועד בירור התביעה. לפני חתימה על מסמך כלשהו מול חברת הביטוח כדאי להתייעץ.