ילד שנפטר בתאונה: הזכויות של ההורים ושל העיזבון

אין מילים שמתארות את מותו של ילד. הורים שאיבדו ילד בתאונת דרכים, בטביעה, בתאונה בבית הספר או בעקבות טיפול רפואי אינם מחפשים כסף. ובכל זאת, בשלב מסוים מגיעות השאלות: מי אחראי, מה הדין מכיר בו, ומה אומרים לחברת הביטוח שמתקשרת. המאמר הזה מסביר מה שונה בדין כשמדובר בילד, ואילו זכויות עומדות להורים ולעיזבון.

שתי תביעות, ושתיהן של ההורים

כשאדם נפטר בשל עוולה, הדין מכיר בתביעת העיזבון לפי סעיף 19 לפקודת הנזיקין ובתביעת התלויים לפי סעיף 78. אצל מבוגר שפרנס משפחה, תביעת התלויים היא לרוב העיקר. אצל ילד התמונה הפוכה.

ילד אינו מפרנס את הוריו, ולכן לרוב אין להם תביעה כתלויים. תביעה כזו נבחנת רק במצבים חריגים, כשמוכח שההורים היו תלויים בילד בפועל, או שהיו צפויים להיות תלויים בו. הזכויות העיקריות עוברות דרך שני מסלולים אחרים: תביעת העיזבון של הילד, ותביעת ההורים על הנזק שנגרם להם עצמם.

לפי חוק הירושה, כשלמנוח אין בן זוג וילדים, הוריו הם יורשיו. לכן הפיצוי בתביעת העיזבון של ילד מגיע בדרך כלל להורים. כדי לתבוע בשם העיזבון צריך תחילה צו ירושה.

שני ההורים יורשים בחלקים שווים, גם כשהם גרושים וגם כשהילד גדל אצל אחד מהם. כל אחד מהם רשאי לתבוע גם את הנזק הנפשי שנגרם לו, וכל תביעה כזו נבחנת לגופה. כשההורים אינם בקשר, או חלוקים ביניהם, כדאי להסדיר מראש את ייצוג העיזבון, כדי שהמחלוקת לא תעכב את התביעה.

תביעת העיזבון: השנים האבודות של ילד

הרכיב הגדול בתביעת העיזבון הוא לרוב הפסד ההשתכרות בשנים האבודות. עד 2004 לא נפסק פיצוי כזה, והמצב הזה פגע קשה דווקא בהורים לילדים, משום שהעיזבון של ילד לא קיבל דבר על ההשתכרות שאבדה. בע"א 140/00 עזבון אטינגר שינה בית המשפט העליון את ההלכה. מיכאל אטינגר היה בן שתים עשרה כשנפל לבור לא מגודר ליד גן משחקים בירושלים, ובית המשפט קבע שעזבונו זכאי לפיצוי על ההשתכרות שהיה צפוי להרוויח.

אי אפשר לדעת מה ילד היה עושה בחייו. לכן בית המשפט נשען על הנחות כלליות:

• הבסיס הוא השכר הממוצע במשק. בע"א 10064/02 מגדל נ' אבו חנא קבע בית המשפט העליון שהבסיס הוא השכר הממוצע במשק כולו, ולא השכר הממוצע של קבוצת אוכלוסייה שאליה השתייך הילד.

• תקופת העבודה נמנית ככלל מגיל עשרים ואחת ועד גיל הפרישה.

• מן השכר מנוכות הוצאות המחיה שהילד היה מוציא על עצמו כבוגר. לפי הלכת פינץ (ע"א 10990/05), כשאין תלויים, החלק שנותר הוא שלושים אחוזים מן השכר.

אפשר לסטות מן ההנחות האלה כשיש ראיות ממשיות לכך שהילד היה צפוי להשתכר יותר, למשל כשכבר החל בהכשרה מקצועית מובחנת. ראיות כאלה צריך לאסוף ולתעד.

להורים רבים קשה לשמוע שחייו של ילדם מתורגמים לחישוב של שכר ממוצע ואחוזים. כדאי לדעת שהחישוב אינו מעריך את ערכו של הילד ואינו מודד את האובדן. הוא כלי משפטי שנועד לתרגם הפסד אחד מתוך רבים, ההשתכרות שנגדעה, לסכום שהמזיק חייב לשלם. כל מה שאינו ניתן לחישוב נשאר מחוץ לו, ואין בכך אמירה על מה שאבד.

נזק שאינו ממון והוצאות

בנוסף לשנים האבודות, העיזבון תובע את הנזק שאינו ממון. בתאונת דרכים הוא נקבע לפי תקנה 4 לתקנות חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון: כשהנפגע מת כתוצאה מן התאונה, הפיצוי לעיזבונו הוא עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי שבחוק. בתביעות אחרות, כמו רשלנות רפואית או תאונה במתקן ציבורי, בית המשפט קובע את הנזק הזה לפי הנסיבות, ובין היתר לפי הסבל שעבר הילד עד מותו.

כשחלף זמן בין הפגיעה למוות, העיזבון תובע גם את ההוצאות של התקופה הזאת: טיפול רפואי, נסיעות לבית החולים והוצאות הקבורה.

הנזק הנפשי של ההורים

הורה שאיבד ילד אינו זכאי לפיצוי על האבל עצמו. הדין הישראלי אינו פוסק פיצוי על צער כשלעצמו. ואולם כשהאובדן גרם להורה פגיעה נפשית של ממש, כמו הפרעה נפשית מאובחנת שפוגעת בתפקודו, ההורה רשאי לתבוע עליה בעצמו, כ"נפגע משני".

ההלכה נקבעה בע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן, שעסק בילד שנהרג בתאונת דרכים. לפי ההלכה:

• הזכות שמורה ככלל לקרובים מדרגה ראשונה, ובהם ההורים. אצל אחים ובני משפחה אחרים השאלה פתוחה יותר.

• ההורה אינו חייב להיות עד לתאונה. גם פגיעה שנגרמה ממה שראה בבית החולים, או מליווי ממושך של הילד, עשויה להיות מוכרת.

• נדרשת פגיעה נפשית קשה וממשית. מצוקה, כאב וכעס, שהם חלק מכל אבל, אינם מספיקים.

את הפגיעה מוכיחים בחוות דעת של פסיכיאטר, על סמך תיעוד רפואי מן התקופה שאחרי המוות. לכן חשוב שלא לוותר על טיפול נפשי. הטיפול עוזר להורה, והתיעוד שלו משמש בהמשך כראיה.

הורה שהוכיח פגיעה נפשית תובע את ראשי הנזק שלו עצמו, כמו כל נפגע: הכאב והסבל שנגרמו לו, הוצאות הטיפול הנפשי, ולעיתים גם הפסד השתכרות. הורים רבים אינם מצליחים לחזור לעבודה במשך תקופה ארוכה אחרי מות ילדם, או חוזרים בהיקף מצומצם. כשהפגיעה בתפקוד מתועדת, הפסד ההכנסה הזה הוא חלק מן התביעה.

מה שונה בכל סוג תאונה

• תאונת דרכים. חוק הפלת"ד אינו דורש להוכיח אשם. התביעה מוגשת למבטח הרכב שבו נסע הילד, ואם נפגע כהולך רגל, למבטח הרכב שפגע בו.

• תאונה בבית הספר, בגן או בחוג. צריך להוכיח רשלנות, למשל בפיקוח או בבטיחות המתקן. לצד התביעה כדאי לבדוק את ביטוח התאונות האישיות לתלמידים, שעשוי לכלול תשלום גם במקרה מוות.

• טביעה בבריכה, בים או במתקן ציבורי. בודקים את חובות המפעיל: הצבת מציל, גידור, שילוט ופיקוח על מספר הרוחצים. במתקנים של רשות מקומית נבחנת גם אחריות הרשות. תיעוד מצלמות האבטחה נמחק לעיתים אחרי ימים ספורים, ולכן כדאי לבקש לשמור אותו מיד.

• רשלנות רפואית. נדרשת חוות דעת של מומחה שקובעת שהטיפול חרג מן הסטנדרט ושהטיפול הנכון היה מונע את המוות.

• מות עובר. עובר שלא נולד חי אינו בעל זכויות, ולכן אין לו עיזבון. ההורים, ובעיקר האם, רשאים לתבוע את הנזק שנגרם להם עצמם.

לפני שפונים לחברת הביטוח

אין צורך לקבל החלטות בשבועות הראשונים. ובכל זאת, כדאי לשמור כבר עכשיו את דוח המשטרה, את התיעוד הרפואי ואת שמות העדים. אם נפתחה חקירה במשטרה או בגוף מקצועי, כדאי לבקש את החומר.

תקופת ההתיישנות הכללית בתביעת נזיקין היא שבע שנים. הכלל שלפיו ההתיישנות של קטין נדחית עד שהוא מגיע לגיל שמונה עשרה נועד לקטין שתובע בעצמו, ולכן אין להניח שהוא חל כשהילד נפטר. את המועד הנכון בודקים לפי סוג התביעה.

חברת ביטוח עשויה להציע הסדר מהיר. הצעה כזו מגיעה לרוב לפני שחושבו השנים האבודות ולפני שנבדקה תביעת ההורים על הנזק הנפשי. אין לחתום על כתב ויתור לפני שהחישוב נבדק.

משרד עורכי הדין יניב גביש מלווה הורים ומשפחות בתביעות על מותו של ילד, בתאונות דרכים, בתאונות במוסדות חינוך ובמקרים של רשלנות רפואית. כדאי להתייעץ לפני חתימה על כל מסמך מול חברת הביטוח.