מוות בתאונת דרכים: תביעת התלויים ותביעת העיזבון לפי חוק הפלת"ד

מותו של אדם קרוב בתאונת דרכים מטלטל משפחה שלמה. בתוך ימי האבל מגיעות שיחות מחברת הביטוח, טפסים של הביטוח הלאומי ושאלות שאיש לא התכונן אליהן. המאמר הזה מסביר מה הדין קובע כשתאונת דרכים הסתיימה במוות: מי רשאי לתבוע, מה ההבדל בין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויים, אילו ראשי נזק נבחנים בכל אחת מהן, ומה מנוכה מן הפיצוי.

אחריות בלי אשם, גם כשהנפגע נפטר

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, המוכר כחוק הפלת"ד, מטיל אחריות לנזק גוף שנגרם בתאונת דרכים בלי צורך להוכיח אשם. ההגדרה של "נזק גוף" בסעיף 1 לחוק כוללת במפורש מוות. משפחה שאיבדה את יקירה אינה נדרשת אפוא להוכיח מי גרם לתאונה. די בכך שהמוות נגרם בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

סעיף 4(א) לחוק מחיל על הפיצוי את סעיפים 19 עד 22 ו-76 עד 83 לפקודת הנזיקין. אלה הסעיפים שעוסקים בעילת התביעה של העיזבון ובזכותם של התלויים. החוק מוסיף עליהם מגבלות משלו. הכנסה שעולה על שלוש פעמים השכר הממוצע במשק אינה נלקחת בחשבון בחישוב הפסד ההשתכרות, ולנזק שאינו נזק ממון נקבעה תקרה.

התביעה מוגשת ככלל לחברה שביטחה את הרכב שבו נסע המנוח. אם נפגע כהולך רגל, היא מוגשת למבטח של הרכב שפגע בו. כשאין ביטוח, או כשהרכב לא זוהה, הכתובת היא קרנית.

יש מצבים שבהם החוק שולל את זכותו של הנפגע עצמו לפיצוי, למשל כשנהג בלי רישיון או בלי ביטוח. סעיף 7ב לחוק קובע שהתלויים בו זכאים לתבוע גם במצבים האלה. אם המנוח נהג בלי ביטוח, התלויים תובעים את קרנית. משפחות רבות מוותרות מראש משום שהן סבורות שאשמת המנוח סוגרת את הדלת, וזו טעות שכדאי לבדוק לפני שמוותרים.

שתי תביעות נפרדות: העיזבון והתלויים

מותו של אדם בתאונה מקים שתי עילות שונות, ולעיתים קרובות הן מוגשות יחד באותו כתב תביעה. ההבחנה ביניהן אינה טכנית. היא קובעת מי התובע, על מה הוא תובע, ולמי מגיע הכסף בסוף ההליך.

תביעת העיזבון נשענת על סעיף 19 לפקודת הנזיקין. לפי הסעיף, כל עילות התביעה שעמדו לנפטר ממשיכות לעמוד לטובת עזבונו. העיזבון תובע, במקומו של המנוח, את מה שהוא עצמו היה תובע אילו נותר בחיים. הכסף נכנס לעיזבון ומתחלק בין היורשים לפי צוואה או לפי חוק הירושה. כדי לתבוע בשם העיזבון נדרש צו ירושה, צו קיום צוואה או מינוי מנהל עיזבון.

תביעת התלויים נשענת על סעיף 78 לפקודה. לפי הסעיף, כשעוולה גרמה למותו של אדם, זכאים בן זוגו, הורהו וילדו לפיצויים מן האחראי. הפקודה מרחיבה את ההגדרות. "הורים" כוללים גם סבים והורים חורגים. "ילד" כולל גם נכד, ילד חורג, ילד מאומץ וילד שנולד שלא מנישואין, ואף עובר שנולד לאחר המוות. התלויים אינם תובעים בשם המנוח. הם תובעים את ההפסד הכלכלי שנגרם להם עצמם.

שתי התביעות מצטברות. סעיף 19(ד) לפקודה קובע שזכויות העיזבון באות להוסיף על זכויות התלויים, ולא לגרוע מהן. ואולם הדין אינו מתיר לגבות פעמיים על אותו הפסד. בפסק הדין בעניין עזבון אטינגר (ע"א 140/00) קבע בית המשפט העליון שפיצוי שנפסק לתלויים על אובדן התמיכה בשנים שאבדו מנוכה מן הפיצוי שהעיזבון מקבל על אותן שנים.

מה תובע העיזבון

ראשי הנזק בתביעת העיזבון הם אלה שהמנוח היה תובע בעצמו:

• הפסד השתכרות והוצאות רפואיות מיום התאונה ועד יום המוות, כשחלף ביניהם זמן.

• הפסד ההשתכרות בשנים האבודות, כלומר השנים שבהן המנוח היה צפוי לעבוד אילולא נהרג, בניכוי הוצאות המחיה שלו עצמו. זו ההלכה שנקבעה בעניין אטינגר.

• נזק שאינו נזק ממון. בתאונת דרכים הוא נקבע לפי תקנה 4 לתקנות חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון, ולפיה כשהנפגע מת כתוצאה מן התאונה, הפיצוי לעיזבונו הוא עשרים וחמישה אחוזים מן הסכום המקסימלי שבחוק.

• הוצאות קבורה, שסעיף 19(ב) לפקודה מתיר לכלול בפיצוי.

חישוב השנים האבודות הוא לרוב הרכיב הגדול בתביעת העיזבון, והוא תלוי בגיל המנוח, בהכנסתו ובמצבו המשפחתי.

מה תובעים התלויים

סעיף 80 לפקודה קובע שהתלויים מפוצים בעד הפסד הממון שסבלו או שעתידים לסבול. הדין הישראלי אינו פוסק בתביעה הזאת פיצוי על האבל עצמו, על כאב הפרידה או על הגעגוע. מה שנבחן הוא מה המנוח נתן למשפחתו בפועל, ומה היה ממשיך לתת.

• אובדן התמיכה הכספית: החלק מהכנסת המנוח שהיה מוקדש לבני משפחתו. בתי המשפט מחשבים אותו לרוב בשיטת הידות. ההכנסה נטו מחולקת ליחידות שוות, יחידה לכל בן משפחה ויחידה נוספת להוצאות המשותפות של משק הבית. היחידה של המנוח עצמו מנוכה, והשאר מגיע לתלויים.

• אובדן שירותים: עבודות הבית, הטיפול בילדים, ההסעות והעזרה שהמנוח נתן בעצמו. הפיצוי מחושב לפי עלות החלפתם.

• הוצאות הקבורה, שסעיף 80 מונה במפורש בין ההפסדים.

אובדן התמיכה נמשך לגבי הילדים לרוב עד שהיו צפויים להגיע לעצמאות כלכלית. לגבי בן הזוג הוא נמשך לאורך התקופה שבה השניים היו צפויים לחיות יחד. בית המשפט קובע את חלקו של כל תלוי בפיצוי.

התלות נבחנת לפי המציאות שבה חיה המשפחה, ולא לפי המסמכים בלבד. בן זוג שחי עם המנוח כידוע בציבור עשוי להיחשב תלוי, ובית המשפט בוחן את טיב הקשר ואת משכו. ילד בגיר שהמנוח עדיין תמך בו, למשל בזמן לימודים או שירות צבאי, עשוי לקבל פיצוי על התקופה הזאת. הורים מבוגרים שהמנוח עזר להם בכסף או בטיפול יומיומי עשויים להיחשב תלויים אף הם, כשהעזרה מוכחת.

החישוב נעשה לרוב בעזרת אקטואר או רואה חשבון, משום שהוא מתפרס על עשרות שנים ומשתנה בכל שלב. בשנים שבהן הילדים קטנים רוב ההכנסה מיוחסת למשפחה. בשנים שאחרי בגרותם החלוקה משתנה, וכך משתנה גם חלקו של בן הזוג.

אילו קצבאות מנוכות, ומה אינו מנוכה

מטרת הפיצוי היא להעמיד את המשפחה במצב שבו הייתה אילולא התאונה, לא יותר מזה. לכן גמלאות שהמוסד לביטוח לאומי משלם בשל המוות, כגון קצבת שאירים, מנוכות ככלל מן הפיצוי. הניכוי כולל את מה ששולם עד פסק הדין ואת שוויין המהוון של הקצבאות העתידיות. בתאונת דרכים המוסד אינו תובע עוד את חברת הביטוח. מאז 1.1.2023 המבטחים מעבירים לו שיעור קבוע מדמי הביטוח, ובית המשפט מפחית מן הפיצוי את הגמלה שהמוסד חייב לשלם (סעיף 328א לחוק הביטוח הלאומי). הניכוי נעשה כנגד ראש הנזק שהגמלה נועדה לכסות, ולכן קצבת שאירים מנוכה מאובדן התמיכה.

כשהמנוח נהרג בדרך לעבודה או בזמן העבודה, התאונה עשויה להיות גם תאונת עבודה. אז המשפחה זכאית לגמלת תלויים בענף נפגעי עבודה, והיא מנוכה מן הפיצוי לפי חוק הפלת"ד.

מנגד, סעיף 81 לפקודה קובע שכסף שמשולם במות המנוח לפי חוזה ביטוח, כמו פוליסת ביטוח חיים פרטית, אינו נלקח בחשבון בחישוב פיצויי התלויים. כך גם תשלומים לרגל האבל. ביטוח חיים שהמנוח שילם עליו נשאר אפוא של המשפחה במלואו.

צעדים ראשונים ומועדים

אין צורך לקבל החלטות בשבוע הראשון. בכל זאת יש כמה דברים שכדאי לדעת בשלב מוקדם:

• תשלום תכוף. סעיף 5 לחוק מאפשר לקבל מחברת הביטוח תשלום על חשבון הפיצוי, עוד לפני פסק הדין, לכיסוי צרכי המחיה של התלויים.

• מסמכים. תעודת פטירה, דוח פעולה או תיק חקירה של המשטרה, תלושי שכר ודוחות מס של המנוח, ואישורים מן הביטוח הלאומי. מסמכי ההכנסה הם הבסיס לחישוב.

• ביטוח לאומי. התביעה לקצבת שאירים, או לגמלת תלויים כשמדובר בתאונת עבודה, מוגשת בנפרד, ועדיף שלא לדחות אותה.

• הליך פלילי. אם הוגש כתב אישום נגד נהג, ההליך הפלילי והתביעה האזרחית הם הליכים נפרדים. אין צורך לחכות לסיום המשפט הפלילי כדי לתבוע את חברת הביטוח, אבל החומר שנאסף בו עשוי לסייע.

• התיישנות. תקופת ההתיישנות הכללית בתביעת נזיקין היא שבע שנים. בתביעת התלויים המניין מתחיל ככלל ביום המוות. בתביעת העיזבון ובמצבים חריגים כדאי לבדוק את המועד הפרטני.

• חתימה. חברת הביטוח עשויה להציע הסדר מהיר. הצעה כזו מגיעה לרוב לפני שנערך חישוב של השנים האבודות ושל הניכויים. לכן אין לחתום על כתב ויתור לפני שהחישוב נבדק.

משרד עורכי הדין יניב גביש מלווה משפחות שאיבדו את יקיריהן בתאונות דרכים, בתביעת העיזבון ובתביעת התלויים, וגם מול הביטוח הלאומי. כדאי להתייעץ לפני חתימה על כל מסמך מול חברת הביטוח.