זכויות ספורטאים
הסרטון מהטלפון: תיעוד וידאו של פציעת ספורט כראיה
הרגע שבו ספורטאי נפצע מצולם היום כמעט תמיד, בטלפון של הורה, במצלמת אבטחה או בצילום של הליגה. אבל הסרטונים האלה נמחקים, נדרסים ונשכחים. המאמר מסביר איך שומרים אותם כך שיעזרו, ומה עלול לעבוד נגדכם.
נער בן חמש עשרה נפגע בברך מתיקול מאוחר במשחק ליגה. אביו צילם את כל המחצית בטלפון. אחרי המשחק, בבית החולים, אף אחד לא חושב על הסרטון. חודשיים אחר כך, כשעולה השאלה אם התיקול היה חריג, מתברר שהטלפון הוחלף, הסרטון לא גובה, ומצלמת האבטחה של המגרש כבר דרסה את הצילום. הצילום של הליגה קיים, אבל אף אחד לא יודע איך מבקשים אותו.
היום, כמעט כל רגע בספורט מצולם. זה יכול להיות יתרון משמעותי לספורטאי שנפגע, כי במקום מחלוקת על גרסאות יש תמונה. אבל תיעוד שלא נשמר בזמן, או שנשמר רק כקטע קצר שנשלח בווטסאפ, מאבד הרבה מערכו.
איפה נמצא התיעוד
• טלפונים של הורים, חברים וצופים. המקור הנפוץ ביותר, והמתנדף ביותר.
• מצלמות אבטחה במתקן. מגרשים, אולמות, בריכות ומכוני כושר מצוידים לא פעם במצלמות, והצילום נשמר לרוב לזמן מוגבל לפני שהוא נדרס.
• צילום של הליגה או של האיגוד. ליגות רבות מצלמות משחקים לצורכי שיפוט, ניתוח או שידור.
• צילום של המאמן. מאמנים מצלמים אימונים לניתוח טכני.
• שעונים וצמידי ספורט. נתוני מהירות, מיקום, דופק וזמן, שיכולים לתעד את רגע הנפילה או את העומס שקדם לפציעה.
• רשתות חברתיות. סרטונים שהועלו בידי אחרים, לעיתים עוד באותו ערב.
איך שומרים נכון
• לשמור את הקובץ המקורי, ולא רק את הגרסה שנשלחה בווטסאפ. הקובץ המקורי שומר את האיכות, ולעיתים גם נתונים על מועד הצילום ועל המכשיר, אם כי לא בכל קובץ נשמרים נתונים כאלה. כשהם קיימים, הם עשויים לסייע להראות שהסרטון אותנטי ולא נערך.
• לגבות מיד: לענן, למחשב, להתקן נוסף.
• לרשום מי צילם, מתי ובאיזה מכשיר.
• לא לערוך, לא לחתוך ולא להוסיף מוזיקה. אם צריך קטע קצר, לשמור גם את המלא.
• לבקש מן הצלמים האחרים לשלוח את הקבצים המקוריים, ולשמור את פרטיהם.
לבקש לפני שנמחק
את הצילומים שבידי אחרים צריך לבקש מהר:
• ממפעיל המתקן: בקשה בכתב לשמור את צילומי מצלמות האבטחה מן התאריך והשעה של האירוע, ולמסור עותק. בקשה מוקדמת חשובה במיוחד, כי הצילום נדרס לרוב אחרי זמן לא ארוך.
• מן הליגה, האגודה או האיגוד: בקשה לצילום המשחק. לפי סעיף 9ב לחוק הספורט, התאחדות או איגוד שמקבלים תמיכה לפי חוק יסודות התקציב, ומחזור העסקים השנתי שלהם עולה על מיליון וחצי שקלים, הם רשות ציבורית לעניין חוק חופש המידע, ואליהם אפשר להגיש גם בקשה לפי אותו חוק. הליך כזה אורך זמן, ולכן אינו תחליף לבקשה מיידית לשמור את הצילום.
• מן המאמן: בקשה לצילומי האימון.
גם אם הגוף לא מוסר את הצילום מיד, בקשה בכתב לשמור אותו חשובה. גוף שקיבל בקשה כזו ובכל זאת נתן לצילום להימחק, עשוי להידרש להסביר זאת אחר כך.
מה הסרטון עשוי להראות
• איך קרתה הפציעה: המנגנון, התנועה, מה פגע במה.
• מה היה מצב המקום: הרצפה, הציוד, התאורה, הצפיפות.
• מה עשו אחרים: עבירה של יריב, מה עשה המאמן, האם עצר את המשחק.
• מה קרה אחר כך: מי טיפל, כמה זמן עבר עד שהגיעה עזרה.
• מה קרה לפני כן: למשל, עומס האימון, או תלונה שנשמעת בקטע.
ומה עלול לעבוד נגדכם
תיעוד הוא חרב פיפיות. אותם כלים שמשמשים את הנפגע משמשים גם את הצד השני. סרטון מן המשחק עשוי להראות שהפגיעה קרתה בתנועה רגילה ולא בעבירה. וסרטונים שהנפגע עצמו מעלה לרשתות אחרי הפציעה, כשהוא רוקד בחתונה או משחק במשחק ידידות, עלולים לשמש כדי לטעון שהפגיעה קלה מכפי שהוא טוען. גם כשהטענה אינה נכונה, היא מחייבת הסברים.
לכן: לשמור את כל התיעוד, גם את מה שנראה פחות טוב, ולחשוב פעמיים לפני שמעלים דבר.
צילום של ילדים ופרטיות
כשהנפגע הוא ילד, הסרטון כולל לא פעם גם ילדים אחרים: חברים לקבוצה, יריבים, ילדים שעמדו בצד. הסרטון עדיין שימושי לבירור מה קרה, אבל השימוש בו מחייב זהירות.
כמה עקרונות: לשמור את הסרטון המקורי, אבל לא להפיץ אותו. לא להעלות אותו לרשתות ולא לשלוח אותו לקבוצות, גם כשהכעס גדול. להשתמש בו רק לצורך הבירור והטיפול המשפטי, ולמסור אותו רק למי שצריך. ואם צריך להציג אותו לגוף אחר, לשקול טשטוש של פנים של ילדים שאינם מעורבים.
ובענפים שבהם ספורטאים מצלמים את עצמם, כמו רכיבה, סקי וטיפוס, מצלמת הגוף עשויה לתעד בדיוק את רגע התאונה. כדאי לשמור את הקבצים מיד, לפני שהכרטיס נדרס בפעם הבאה.
שתי דוגמאות
הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.
אמא מצלמת משחק כדורגל של בנה, גובה את הקובץ באותו ערב, ומבקשת בכתב ממפעיל המגרש לשמור את צילום האבטחה. הסרטון מתעד את הרגע שבו שער שלא היה מעוגן נפל על הילד. המחלוקת כבר אינה על מה שקרה, אלא על מי היה אחראי לעגן את השער ולבדוק אותו.
שחקנית שנפגעה בעבירה אלימה נשענת על סרטון שהועבר בקבוצת ווטסאפ, באיכות נמוכה ובלי המקור. הצלם כבר לא זוכר אם זה המשחק הנכון, והצילום של המתקן נמחק. האירוע היה אמיתי, אבל ההוכחה שלו נחלשה.
שאלות נפוצות
שאלות ותשובות נפוצות
הסרטון היחיד שיש לי הוא זה שנשלח בווטסאפ. זה שווה משהו?
כן. משקלו תלוי, בין השאר, באפשרות לאמת את מקורו, את שלמותו ואת ההקשר שבו צולם. לכן כדאי לנסות להשיג את הקובץ המקורי מן הצלם ולרשום את פרטיו, כדי שיוכל להעיד שהסרטון שלו ומתי צולם.
מפעיל המגרש סירב לתת לי את צילום האבטחה. מה עושים?
חשוב שבקשת השמירה נשלחה בכתב. אם יתברר בהמשך שהצילום נחוץ, אפשר לבקש אותו גם במסגרת הליך משפטי. גוף שקיבל בקשה ובכל זאת נתן לצילום להימחק, עשוי להידרש להסביר זאת.
מותר לי לצלם את המגרש הפגום אחרי הפציעה?
צילום של המקום שבו נפצעתם, לצורך תיעוד, הוא בדרך כלל מקובל ורצוי. במתקן פרטי כדאי לכבד את כללי המקום, ולהימנע מצילום של אנשים שאינם קשורים לאירוע. כדאי לצלם מוקדם, לפני תיקון.
נתוני השעון שלי מראים את הנפילה. זה עוזר?
עשוי לעזור, בעיקר כדי להראות זמן, מהירות ומיקום, או עומס אימונים לאורך זמן. כדאי לייצא את הנתונים ולשמור אותם.
העליתי סרטון שבו אני משחק עם הילדים בגינה. זה פוגע בי?
זה עלול לשמש כדי לטעון שמצבכם טוב מכפי שנטען. זה אינו אומר שהפגיעה אינה אמיתית, אבל כדאי להיזהר במה שמעלים בזמן שתביעה או בירור מול מבטח מתנהלים.
סרטון שבטלפון של מישהו עשוי להיות ראיה חשובה. כדי לשמור עליו ולחזק את משקלו, כדאי לגבות אותו בזמן כקובץ מקורי, ולבקש בכתב את הצילומים שבידי אחרים לפני שיימחקו.
בחינה אישית
מידע כללי אינו מחליף ייעוץ המותאם למקרה שלכם.
אם אתם מתמודדים עם סוגיה בתחום המאמר, ניתן לפנות למשרד לבחינת הנסיבות הפרטניות ולתיאום שיחה.