חופש המידע מול איגודי הספורט: כלי שכדאי לספורטאים להכיר

רוכבת אופניים תחרותית בת עשרים ושש לא נבחרה למשלחת לאליפות בינלאומית, אף שלדעתה עמדה בכל הקריטריונים. כששאלה את האיגוד לפי מה נקבע ההרכב, קיבלה תשובה של שורה אחת: ההחלטה התקבלה בוועדה המקצועית. היא ביקשה לראות את הפרוטוקול ואת הקריטריונים הכתובים, ונענתה שמדובר במסמכים פנימיים.

ייתכן שלפחות חלק מן המסמכים האלה אינו "פנימי" במובן שמתיר לסרב למסור אותו. חוק הספורט קובע שהתאחדויות ואיגודים שעומדים בתנאים מסוימים הם רשות ציבורית לעניין חוק חופש המידע, ובמסגרת החוק הזה כל אזרח או תושב רשאי לבקש מהם מידע, בכפוף לחריגים שבחוק.

מה קובע סעיף 9ב

סעיף 9ב לחוק הספורט קובע שהתאחדות או איגוד שמקבלים תמיכה לפי חוק יסודות התקציב, ומחזור העסקים השנתי שלהם עולה על מיליון וחצי שקלים, הם רשות ציבורית כהגדרתה בחוק חופש המידע. הסייג היחיד שנקבע בסעיף עצמו נוגע למידע על זהות תורמים שביקשו שזהותם לא תיחשף, ושאין חובה לגלותה לפי דין.

הסעיף מרחיב את ההגדרה גם לכל תאגיד שרשאי להפעיל, לנהל ולארגן תחרויות ספורט באותו ענף. כלומר, גם גוף שהוקם כדי להפעיל ליגה או תחרויות, לצד האיגוד, עשוי להיות רשות ציבורית לעניין זה.

המשמעות: התאחדות או איגוד שעומדים בתנאים חייבים לפעול לפי חוק חופש המידע. הם צריכים למנות ממונה על חופש המידע, לקבל בקשות למידע, להשיב עליהן במועדים שבחוק, ולנמק בכתב כשהם מסרבים. הסעיף אינו חל על אגודות, כלומר על המועדונים עצמם.

מה אפשר לבקש

חוק חופש המידע מאפשר לבקש מידע שנמצא ברשות הרשות הציבורית, בכתב, בהקלטה, בצילום או במחשב. כמה דוגמאות למידע שעשוי להיות רלוונטי לספורטאים:

• הקריטריונים הכתובים לבחירה לנבחרת או למשלחת, והמועד שבו פורסמו.

• פרוטוקולים של הוועדות המקצועיות שקבעו הרכבים, דירוגים או מלגות, בכפוף לחריגים שבחוק.

• פרטי פוליסת הביטוח של הספורטאים לפי חוק הספורט: מי המבטח, מה הכיסוי ומה התקופה.

• התקנונים של האיגוד, לרבות תקנוני המשמעת, השיפוט הפנימי וההעברות.

• נהלי בטיחות, נהלי בדיקות רפואיות ונהלי מוגנות ילדים.

• נתונים על חלוקת תקציבים בין ענפים, קבוצות גיל ומגדרים.

• מסמכים שבידי האיגוד על מינוי שופטים ועל הכשרות שהוא עורך.

נוסף על כך, חוק חופש המידע מחייב רשות ציבורית להעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן חשיבות לציבור. ייתכן שקריטריונים לבחירה לנבחרת, שהאיגוד פועל לפיהם, ייכנסו לגדר זה.

איך מגישים בקשה

בקשה לפי חוק חופש המידע מוגשת בכתב לממונה על חופש המידע ברשות הציבורית, ואין חובה לנמק למה מבקשים את המידע. הרשות צריכה להודיע על החלטתה בלי שיהוי, ולא יאוחר מ-30 יום מקבלת הבקשה. היא רשאית להאריך את המועד ב-30 יום נוספים בהודעה מנומקת, ובמידע רחב או מורכב גם בהארכה נוספת, שלא תעלה על 60 יום.

החוק מפרט את העילות שבגללן רשות רשאית, או חייבת, לסרב. היא חייבת לסרב, למשל, כשהגילוי פוגע בפרטיות של אדם אחר, אלא אם הגילוי מותר לפי דין. היא רשאית לסרב, למשל, למסור מידע על דיונים פנימיים, סוד מסחרי או מקצועי, או כשהטיפול בבקשה מצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. גם כשיש עילה לסרב לחלק מן המידע, הרשות צריכה לשקול למסור אותו בהשמטת פרטים. סירוב צריך להיות מנומק בכתב, ועל ההחלטה אפשר לעתור לבית המשפט לעניינים מינהליים.

כשהמידע כולל פרטים על אדם אחר שמסירתם עלולה לפגוע בו, הרשות צריכה להודיע לו ולאפשר לו להתנגד, ולכן הטיפול בבקשה עשוי להתארך.

כמה עצות מעשיות:

• לנסח את הבקשה ממוקד: אילו מסמכים, מאיזו תקופה, באיזה נושא.

• לשמור את הבקשה ואת אישור ההגשה.

• אם המידע נוגע לאדם אחר, לבקש מראש לקבל את המסמך בהשמטת פרטים מזהים.

• לבדוק תחילה באתר האיגוד, כי חלק מן המידע מפורסם שם, ורשות רשאית לדחות בקשה למידע שכבר פורסם ועומד לרשות הציבור.

למה זה משנה לספורטאי

ספורטאי שנפגע מהחלטה של האיגוד, בבחירה לנבחרת, במשמעת, בהקצאת משאבים או בטיפול בפציעה, זקוק לדבר אחד לפני כל דבר אחר: לדעת על מה נשענה ההחלטה. בלי המידע הזה, קשה להעריך אם יש טענה, קשה לערער בתוך האיגוד, וקשה לפנות לערכאה אחרת. חופש המידע אינו מחליף הליך, אבל הוא עשוי להיות הצעד שמאפשר אותו.

הוא חשוב גם אחרי פציעה. ספורטאי שנפגע באירוע של האיגוד ורוצה לדעת מה היו נהלי הבטיחות, מי היה אחראי לכוח האדם הרפואי, ומה כיסוי הביטוח, עשוי לקבל את המידע גם כשהאיגוד אינו ממהר למסור אותו מרצונו.

דוגמה: בקשה אחרי פציעה בתחרות

נניח שספורטאית נפגעה בתחרות של איגוד, והיא רוצה להבין מה היה אמור להיות במקום ומה היה בפועל. בקשה לפי חוק חופש המידע יכולה לכלול, למשל:

• נוהל הבטיחות של האיגוד לתחרויות בענף, בנוסחו ביום התחרות.

• מסמכים על כוח האדם הרפואי שהוצב בתחרות: מי, באיזו הכשרה, ובאילו שעות.

• פרטי פוליסת ביטוח הספורטאים שחלה על התחרות: המבטח, התקופה והכיסוי.

• דו"ח האירוע או דו"ח השופט, בהשמטת פרטים אישיים של אחרים אם נדרש.

• פרוטוקולים של דיונים בעניין בטיחות המתקן בשנה שקדמה לתחרות.

בקשה ממוקדת כזו אינה מחייבת להסביר למה רוצים את המידע, ואינה מחייבת להכריז על תביעה. היא מאפשרת לדעת, לפני שמחליטים, אם יש על מה לדבר.

חובות שקיפות נוספות

חופש המידע אינו חובת השקיפות היחידה. סעיף 9 לחוק הספורט מחייב אגודות, ארגוני ספורט, התאחדויות ואיגודים לנהל פנקסי חשבונות שישקפו בשלמות ובנאמנות את עסקאותיהם ומצבם הכספי, ומאפשר לשר או למי שהסמיך לעיין בהם. סעיף 9א מחייב גופי ספורט שמקבלים תמיכה לתת ביטוי הולם לייצוג נשים בעובדים ובהנהלה, ולדווח על כך מדי שנה לוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת. מינואר 2027 מתווספים מרשם ציבורי של בעלי תעודות הסמכה ומרשם ציבורי של מוסדות ההכשרה.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

הורה מבקש מאיגוד שהוא רשות ציבורית את פרטי פוליסת ביטוח הספורטאים ואת נוהל הבדיקות הרפואיות. האיגוד מעביר את המסמכים בתוך המועד שבחוק. כך החוק אמור לעבוד.

ספורטאית מבקשת את הפרוטוקול של הוועדה שקבעה את הרכב המשלחת, והאיגוד מסרב בלי נימוק ובלי לציין את העילה. סירוב כזה אינו עומד בדרישה לנמק בכתב, וניתן לעתור נגדו. אם האיגוד יסרב בנימוק שמדובר בדיון פנימי, השאלה תהיה אם העילה מתקיימת ואם אפשר למסור את המסמך, כולו או בחלקו.

איגוד ספורט שעומד בתנאי סעיף 9ב אינו מועדון פרטי לעניין המידע שבידיו. מי שמושפע מהחלטותיו רשאי לבקש לראות על מה הן נשענות, והאיגוד צריך להשיב במועד ולנמק כל סירוב.