עבירה מכוונת במגרש: כשיריב פוגע בכוונה

שחקן כדורגל בן שלושים ושלוש בליגת חובבים מחזיק בכדור ליד הקו. שחקן יריב, שכבר קיבל אזהרה על משחק אלים וצעק עליו כל המשחק, נכנס בו מאחור, בגובה הברך, הרחק מן הכדור, אחרי שהכדור כבר עבר. הברך נפגעת קשה. השופט מרחיק את השחקן. חברי הקבוצה אומרים לנפגע שזה היה תיקול קשה, ושזה כדורגל.

תיקולים קשים הם חלק מן הכדורגל. אבל כניסה מאחור, בגובה הברך, אחרי שהכדור כבר עבר, בידי שחקן שכבר הוזהר, מעלה שאלה אם זה עדיין תיקול על כדור, או פגיעה מכוונת או פזיזה בשחקן. וההסכמה של מי שנכנס למגרש אינה כוללת מגע שנועד לפגוע בו.

ההסכמה, והיכן היא נגמרת

לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין, תקיפה היא שימוש בכוח במתכוון נגד גופו של אדם, שלא בהסכמתו. מי שמשחק ספורט מגע מסכים למגע שהמשחק כולל, לפעמים חזק: תיקול על הכדור שלא הצליח, מרפק במאבק על ריבאונד, התנגשות בזינוק לכדור. לרוב אין בהם לא תקיפה ולא רשלנות, והם חלק מן הסיכון הרגיל של המשחק. גם עבירה, כלומר מגע שהשופט שורק עליו, היא לא פעם חלק מן המשחק: שחקנים עוברים עבירות כל הזמן, בלי כוונה לפגוע.

ההסכמה אינה משתרעת על מגע שנועד לפגוע, ומגע פזיז במידה חריגה, שאין לו קשר למשחק על הכדור, עשוי להיבחן כרשלנות. כמה סימנים שנבחנים:

• המגע היה הרחק מן הכדור, או אחרי שהכדור עבר.

• המגע היה אחרי שריקה, בהפסקה, או אחרי סיום הנקודה.

• המגע היה במקום ובאופן שאין להם שום תכלית במשחק, כמו אגרוף, בעיטה בשחקן על הקרקע או מכה במחבט.

• קדמו לו איומים, צעקות או חיכוך בין השחקנים.

• השחקן כבר הוזהר או נענש על משחק אלים.

אף אחד מן הסימנים האלה אינו מכריע לבדו. הם נבחנים יחד, לפי מה שקרה בפועל.

מי אחראי

• השחקן הפוגע. פגיעה מכוונת היא תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין, ולעיתים גם עבירה פלילית. פגיעה בפזיזות חריגה עשויה להיות רשלנות. אם יוכחו יסודות העוולה, השחקן אחראי לנזק שגרם. שחקן שלא מלאו לו שתים עשרה שנים אינו נתבע על עוולה, לפי סעיף 9 לפקודה.

• המועדון. כשהשחקן הפוגע ידוע כאלים, והמועדון, המאמן או המארגן המשיכו לשתף אותו בלי לעשות דבר, עשויה לעלות שאלה גם כלפיהם. ומי שמעודד, מייעץ או מצווה על מעשה, כמו מאמן שמורה "להוריד" שחקן יריב, עשוי לשאת באחריות לו לפי סעיף 12 לפקודה.

• השופט והמארגן. שופט שלא עצר משחק שהלך והתלהט, או מארגן ליגה שלא הרחיק שחקן שכבר פגע קודם, עשויים להיבחן, אבל זו שאלה מורכבת, שנבחנת לפי נסיבות המקרה.

שלושה מסלולים נפרדים

• המסלול המשמעתי. בית הדין של האיגוד או של הליגה מעניש את השחקן: הרחקה, השעיה. זה עניין בין השחקן לבין האיגוד, והוא אינו משלם לנפגע דבר.

• המסלול הפלילי. בפגיעה מכוונת וחמורה, אפשר להגיש תלונה במשטרה. גם זה אינו מפצה את הנפגע ישירות.

• המסלול האזרחי. תביעת פיצויים נגד הפוגע, ולעיתים גם נגד אחרים, על הנזק שנגרם. זה המסלול שמפצה.

המסלולים אינם מבטלים זה את זה. ובכל זאת, ממצאים מן ההליך המשמעתי, דו"ח השופט ותיעוד הווידאו עשויים לשמש בבירור העובדות בתביעה האזרחית. לכן חשוב לבקש אותם ולשמור אותם.

והביטוח

הקושי המעשי בתביעה נגד שחקן הוא שלא תמיד יש לו יכולת לשלם. ביטוח אחריות אינו מכסה, ככלל, נזק שהמבוטח גרם בכוונה: חוק חוזה הביטוח פוטר את המבטח כשמקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח במתכוון, ופוליסות רבות מחריגות זאת גם במפורש. לכן, כשהפגיעה מכוונת, הדרך לפיצוי עוברת לא פעם גם דרך הגופים שסביב השחקן, ודרך הביטוחים של הנפגע עצמו, שאינם תלויים באשמה.

ליגות צעירות והיציע

אלימות במגרש אינה רק עניין של מבוגרים. בליגות ילדים ונוער, מאמנים שמעודדים משחק אגרסיבי, הורים שצועקים מן הקווים, ושופטים צעירים שמתקשים להשתלט על המשחק, יוצרים סביבה שבה פגיעות מכוונות קורות.

מאמן של קבוצת ילדים אחראי לא רק לטכניקה אלא גם לרוח המשחק: להוציא ילד שמשחק באלימות, לא לעודד "נקמה", ולעצור כשהמשחק מתלהט. מועדון שממשיך להעסיק מאמן שמעודד אלימות, או ליגה שאינה פועלת נגד קבוצה אלימה, עשויים להידרש להסביר מדוע לא פעלו.

ובמקרה שהפוגע קטין: שחקן שלא מלאו לו שתים עשרה אינו נתבע על עוולה. מגיל שתים עשרה אפשר לתבוע אותו, ולעיתים עולות גם שאלות על אחריות ההורים עצמם, למשל אם ידעו על התנהגות אלימה חוזרת ולא פעלו. אלה שאלות רגישות, שנבחנות בזהירות.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

שחקנית כדורסל נפגעת ממרפק של יריבה במאבק על ריבאונד. השופטת שורקת עבירה. זה מגע של המשחק, גם אם היה חזק, ובלי כוונה או פזיזות חריגה, קשה לראות כאן אחריות.

שחקן בליגת חובבים מקבל אגרוף בפנים מיריב אחרי השריקה לסיום המחצית, אחרי ויכוח. המגע אינו חלק מן המשחק, והוא נבחן כתקיפה לפי סעיף 23 לפקודה, בכפוף להגנות שבדין. השאלה אם גם הליגה אחראית תלויה במה שידעה על השחקן ובמה שעשתה לפני כן.

מה לעשות אחרי פגיעה מכוונת

• לפנות לטיפול רפואי ולתאר במדויק את המנגנון.

• לשמור ולבקש כל תיעוד וידאו, מן הצופים, מן הליגה ומן המתקן.

• לרשום את שמות העדים, ואת שם הפוגע ופרטיו.

• לבקש את דו"ח השופט ואת החלטת בית הדין המשמעתי.

• בפגיעה חמורה, לשקול תלונה במשטרה.

תיקול קשה הוא חלק מן הכדורגל, ואגרוף אחרי שריקה אינו. כשמישהו נכנס כדי לפגוע ולא כדי לשחק, נבחנת אחריותו של הפוגע, ולעיתים גם של מי שאפשר לו לשחק כך.