אמנויות לחימה ואגרוף: גבול ההסכמה במגע

גבר בן עשרים ושמונה מתאמן חצי שנה בקיק בוקס במכון פרטי. באחד האימונים המאמן מזווג אותו לקרב אימון מול מתחרה ותיק, כבד ממנו בעשרים קילוגרם, שמתכונן לתחרות ורוצה קרב חזק. אחרי כמה שניות הוא סופג בעיטה לראש, מתנדנד, והמאמן אומר לו להמשיך. הוא סופג עוד מכה ומאבד את הכרתו. בבית החולים מתגלה חבלת ראש. הוא אומר לעצמו שהסכים לקבל מכות, ושאין לו על מה להתלונן.

הוא באמת הסכים לספוג מכות. זה חלק מן הקיק בוקס. אבל ההסכמה של מתאמן היא הסכמה למכות שבתוך הכללים, בקרב שמותאם לרמה שלו, בפיקוח של מאמן שיודע מתי לעצור. זיווג מול מתחרה כבד שמתכונן לתחרות, והמשך קרב אחרי שהמתאמן כבר התנדנד, אינם בהכרח חלק ממה שהוא הסכים לו, והם נבחנים לגופם.

ההסכמה והגבולות שלה

בענפי מגע, ההסכמה היא הבסיס. עוולת התקיפה שבפקודת הנזיקין מוגדרת כשימוש בכוח במתכוון נגד גופו של אדם שלא בהסכמתו, ולכן מתאגרף שסופג אגרוף חוקי בזירה, או קראטקה שסופגת בעיטה חוקית בקרב, יתקשו לטעון שהמכה עצמה ניתנה שלא בהסכמתם. פציעה ממכה כזו היא לרוב חלק מן הסיכון הרגיל של הענף, והוא גבוה.

אבל ההסכמה מוגבלת בשלושה מובנים:

• לכללים. הסכמה למכה חוקית אינה הסכמה למכה אסורה: מכה אחרי הפעמון, מכה לאזור אסור, מכה ליריב שכבר על הקרקע, או כוח שחורג מן המותר ברמה שבה מתאמנים.

• להקשר. הסכמה לקרב אימון מתון אינה הסכמה לקרב מלא. מתאמן שביקשו ממנו לתרגל טכניקה, ובן הזוג שלו עבר לקרב אמיתי, לא הסכים לזה.

• לפיקוח. הסכמה של מתאמן נשענת על כך שמאמן ישגיח ויעצור. מאמן שלא עוצר קרב כשמתאמן נפגע, או שמעודד להמשיך, מוציא את הקרב מן המסגרת שהמתאמן הסכים לה.

חשוב להבחין בין השאלות. שאלת ההסכמה נוגעת בעיקר למי שהיכה. תביעה נגד המאמן או המועדון נבחנת ברשלנות: חובת זהירות, הפרה, קשר סיבתי ונזק. הגנת ההסתכנות מרצון שבסעיף 5 לפקודת הנזיקין חלה רק כשהנפגע ידע והעריך את מצב הדברים שגרם לנזק וחשף את עצמו אליו מרצונו, ואשם תורם מפחית את הפיצוי ואינו שולל אותו.

הקרב באימון

פציעות רבות באמנויות לחימה קורות באימון, בקרבות אימון, ולא בתחרות. אלה השאלות שנבחנות בהן:

• זיווג. פער משקל, גובה, ניסיון וגיל, והאם קרב בין מתחיל למתקדם נוהל כתרגול מבוקר ולא כקרב.

• עוצמה. האם נקבעה מראש עוצמת הקרב, והאם המאמן אכף אותה.

• ציוד. כפפות בגודל הנכון, מגן שיניים, קסדה בקרבות אימון, מגני שוק. ציוד שחוק או חסר.

• השגחה. מאמן אחד מול כמה זוגות שנלחמים בו בזמן, או מאמן שנלחם בעצמו ואינו רואה את השאר.

• עצירה. מה נעשה ברגע שמתאמן התנדנד, ירד לקרקע או סימן שהוא אינו יכול להמשיך.

הראש

פגיעות ראש הן מן הסיכונים החמורים בענפי המגע. ברפואת ספורט מקובלים פרוטוקולים של הוצאה מן הפעילות וחזרה הדרגתית אליה אחרי חשד לזעזוע מוח, ומתאמן שהתנדנד, איבד הכרה או מראה סימני בלבול אינו אמור להמשיך באותו קרב. החלטה של מאמן להורות להמשיך אחרי פגיעת ראש תיבחן בדיעבד, ועשויה להקים אחריות אם הובילה להחמרה. באתר המשרד יש מאמר נפרד על זעזוע מוח בספורט ועל פגיעות ראש מצטברות.

מה דורש הדין

• מאמנים. לפי תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) מ-2018, באיגרוף, באיגרוף תאילנדי, באו-שו ובאמנויות לחימה בסיס, ובכללן קרב מגע, הישרדות והגנה עצמית, אין הרשאה לאמן בלי תעודת הסמכה בכלל, גם לא מתאמנים מזדמנים ואפילו באימון חד פעמי. בקראטה, בטאקוונדו ובקיק בוקס נדרשת תעודה לאימון חובבים, כלומר מתאמנים בחוג או במסגרת קבועה, ולאימון ספורטאים תחרותיים. מינואר 2027, לפי תיקון מס' 17, יידרש מי שמאמן בסוג פעילות שבו נדרשת תעודה להיות רשום גם במרשם ציבורי, והממונה לא ירשום מי שהורשע בעבירה שבשלה, לדעת ועדה של משרד הספורט, אינו ראוי לאמן.

• עזרה ראשונה. תקנות 2022 חלות על פעילות ספורט מאורגנת, כלומר פעילות של אגודה, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד. בתחרויות איגרוף, איגרוף תאילנדי, קיק בוקס, קראטה, טאקוונדו, היאבקות, ג'ודו, ג'יו ג'יטסו, או-שו, סמבו וקנדו הן דורשות נוכחות של פאראמדיק או רופא, ובפעילות מאורגנת שאינה תחרותית בענפים אלה, כמו אימון, לפחות מגיש עזרה ראשונה או אח. קרב מגע ואמנויות לחימה בסיס אינם מופיעים ברשימה, ובהם נדרש לפי התקנות תיק עזרה ראשונה.

• בדיקות וביטוח. הגוף המארגן לא ישתף בתחרות מתחרה שלא נבדק ונמצא כשיר, והמתחרה חייב להתייצב לבדיקה במועד שנקבע לו. סעיף 7 לחוק הספורט מחייב אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד לבטח את המשתתפים בתחרויות שהם מארגנים, בכפוף לחריגים שבחוק. מכון פרטי אינו נמנה עם הגופים שבסעיף 7, אבל הכינוי "פרטי" אינו מכריע, ובוחנים את זהות הגוף ואת צורת ההתאגדות שלו.

ילדים באמנויות לחימה

אמנויות לחימה פופולריות מאוד בקרב ילדים, והן מלמדות משמעת, ביטחון וכושר. אבל גוף של ילד, ובעיקר המוח שלו, פגיע יותר למכות. גופים רבים בענפים האלה מגבילים מגע לראש בגילים הצעירים, אך הכללים משתנים לפי הענף, הגיל והתקנון החל. אחרי פציעה נבחן אם קרב האימון התאים לגיל ולרמה, אם הציוד היה מלא ותקין, ואיך נקבעו הזוגות.

הורים לילדים באמנויות לחימה יכולים לשאול כמה שאלות פשוטות: מה הכללים לגבי מגע לראש בקרבות אימון בגיל של הילד, מה הציוד שנדרש, איך נקבעים הזוגות, מה קורה כשילד נחבל, והאם למאמן יש תעודה מתאימה לענף ולרמה.

גם מבחני דרגות וחגורות הם רגע של סיכון: ילדים מתבקשים להפגין טכניקות ולהילחם מול מבוגרים מהם, לא פעם מול קהל ובלחץ. מבחן כזה נבחן כמו כל אימון: האם הותאם לגיל והאם היה מבוקר.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

מתאגרפת מנוסה בקרב תחרות של איגוד, מול יריבה באותה קטגוריה, סופגת אגרוף חוקי ונשבר לה האף. השופט עוצר, ורופא בודק אותה מיד. בנסיבות אלה הפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של איגרוף, שההסכמה חלה עליו.

מתאמן מתחיל במכון פרטי מזווג לקרב מלא מול מתחרה כבד ממנו, בלי קסדה, בידי מאמן שאין לו תעודה, והמאמן מורה לו להמשיך אחרי שהתנדנד. כאן עולות שאלות כבדות על הזיווג, על הציוד, על ההשגחה ועל ההחלטה להמשיך, ויש לבחון את הקשר בינן לבין הפגיעה.

מה לעשות אחרי פציעה

• לפנות לבדיקה רפואית מיד, ובפגיעת ראש גם אם נראה שהתסמינים חלפו.

• לרשום את שם המאמן, את בן הזוג לקרב, את פער המשקל והניסיון, ומה נאמר לפני הקרב ובמהלכו.

• לשמור את הציוד שנעשה בו שימוש.

• לרשום את שמות העדים.

• לבדוק אם למאמן הייתה תעודה, ואם המכון מבוטח.

אחרי פציעה באמנויות לחימה השאלה אינה אם הסכמתם לספוג מכות, אלא מה בדיוק קרה: אם המכה הייתה בתוך הכללים, אם הקרב התאים לרמה ולגיל, אם הייתה השגחה, ומה נעשה אחרי הפגיעה. התשובות האלה, והקשר בינן לבין הנזק, הן שקובעות אם יש כאן אחריות.