כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה: מה החוק דורש בכל ענף

טורניר ג'ודו לנוער של אגודה, באולם עירוני. עשרות קרבות ביום, שלושה מזרנים, ומאות הורים ביציע. בפינה יושבת מתנדבת עם תיק עזרה ראשונה, שעברה קורס לפני כמה שנים. בקרב של אחר הצהריים נער נחנק, מאבד את הכרתו ולא מתעורר מיד. עוברות דקות ארוכות עד שמגיע אמבולנס. המארגנים אומרים אחר כך שהייתה במקום מישהי עם תיק עזרה ראשונה, ושאין מה לדרוש יותר.

כשהטורניר מאורגן בידי אגודה, איגוד או התאחדות, לתקנות הספורט יש תשובה מפורשת. הן קובעות, ענף אחר ענף, מי חייב להימצא במקום שבו מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת, ובתחרות ג'ודו התשובה אינה מגיש עזרה ראשונה, אלא פאראמדיק או רופא. אם הדרישה לא קוימה, עדיין צריך לבחון אם היה בכך כדי להשפיע על הנזק.

המקור: סעיף 8 לחוק והתקנות מ-2022

סעיף 8 לחוק הספורט מסמיך את השר לקבוע, בהסכמת שר הבריאות, הוראות על כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה שיימצאו במקומות שבהם מתנהלת פעילות ספורט מאורגנת. מכוחו נחתמו ביוני 2022 תקנות הספורט (הוראות לעניין כוח אדם רפואי וציוד עזרה ראשונה), שביטלו את התקנות מ-1999. תחילתן נקבעה ל-180 יום מיום פרסומן.

התקנות חלות על פעילות ספורט המאורגנת בידי אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד, והן אוסרות על אדם לארגן פעילות כזו בלי הציוד וכוח האדם הנדרשים. הן אינן חלות על כמה ענפים שהוחרגו בהגדרה: ביליארד, שחמט, ברידג', דמקה, כדורת באולינג, כדורת דשא, פטנק, פיתוח הגוף וקרלינג.

מכאן שהשאלה הראשונה היא מי מארגן את הפעילות. הכינוי "פרטי" אינו מכריע. "אגודת ספורט" מוגדרת בחוק באופן רחב, כחבר בני אדם העוסק בענף ספורט והמסונף לארגון ספורט או הפועל כתאגיד עצמאי, ולכן בודקים את זהות הגוף, את צורת ההתאגדות שלו ואת הפעילות עצמה. פעילות שאינה מאורגנת בידי אחד מן הגופים האלה אינה נכנסת לתקנות האלה, ועל חלק ממנה חלים הסדרים אחרים. כך למשל, תקנות אימון קטינים במכון כושר מחייבות מכון כושר שמתאמנים בו קטינים להחזיק בכל עת תיק עזרה ראשונה בהרכב שנקבע בהן ומכשיר טלפון. ובכל מקרה נשארת חובת הזהירות הכללית של מי שמארגן פעילות.

שתי חובות: הציוד והאנשים

החובה הראשונה חלה על כל פעילות מאורגנת שהתקנות חלות עליה, תחרותית או לא: במקום צריך להימצא תיק עזרה ראשונה ובו הציוד שמפורט בתוספת הראשונה לתקנות. הרשימה ארוכה ומפורטת, והיא כוללת בין השאר אלונקה, מכלי חמצן ומסכות חמצן למבוגרים ולילדים, מפוח הנשמה, מנתבי אוויר בכמה מידות, מד לחץ דם, סטטוסקופ, חוסמי עורקים, סד, תחבושות וערכת עירוי. זו אינה ערכת פלסטרים.

החובה השנייה נוגעת לאנשים, והיא חלה בענפים המפורטים בתוספת השנייה לתקנות:

• בפעילות מאורגנת שאינה תחרותית באחד מן הענפים האלה, כמו אימון, נדרש לפחות מגיש עזרה ראשונה או אח.

• בפעילות תחרותית, הטבלה שבתוספת קובעת לכל ענף את הדרגה הנדרשת: מגיש עזרה ראשונה או אח, חובש ברפואת חירום, או פאראמדיק או רופא. נוכחות של דרגה גבוהה יותר מן הנדרשת נחשבת תמיד כוח אדם רפואי מספק.

ענף שאינו מופיע בתוספת השנייה אינו מחויב בכוח אדם רפואי לפי התקנות, אבל אם הפעילות בו מאורגנת בידי אחד הגופים שהתקנות חלות עליהם, חובת תיק העזרה הראשונה חלה עליו.

מה נדרש בכל ענף

הטבלה שבתקנות מחלקת את הענפים לשלוש קבוצות. כמה דוגמאות מכל אחת:

• מגיש עזרה ראשונה או אח: טניס, בדמינטון, סקווש, טניס שולחן, גולף, כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורעף חופים, כדוריד, שחייה, שחייה אמנותית, כדור מים, חתירה, קיאקים, הרמת משקולות, התעמלות אמנותית, ריקודי ספורט, קליעה וקשתות.

• חובש ברפואת חירום: סיוף, התעמלות קרקע ומכשירים, טרמפולינה, אתלטיקה, ניווט, גלישת גלים, סקי מים, שיט, שחייה במים פתוחים, טיפוס ספורטיבי, רכיבה על סוסים, רוגבי ופוטבול אמריקאי.

• פאראמדיק או רופא: ג'ודו, ג'יו ג'יטסו, קראטה, טאקוונדו, איגרוף, איגרוף תאילנדי, קיק בוקס, היאבקות, סמבו, קנדו, אופניים, ריצת מרתון, טריאתלון, אקוואטלון, קפיצות למים, סקי שלג, הוקי קרח, צניחה חופשית, מצנחי רחיפה וגלישה אווירית.

התקנות אינן מנמקות את החלוקה, ולכן יש לבדוק את הענף המסוים בטבלה עצמה, ולא להסיק מענף שנראה דומה.

תעודה בתוקף, ולא קורס מלפני עשור

התקנות מגדירות גם מי נחשב מגיש עזרה ראשונה: מאמן, מדריך ספורט או בגיר שקיבל תעודה אחרי הכשרה של עשרים ושמונה שעות לפחות בגוף העונה על המלצות משרד הבריאות, או בגיר שיש לו תעודת חובש מחיל הרפואה של צה"ל. מי שקיבל לפני תחילת התקנות תעודת מגיש עזרה ראשונה ממגן דוד אדום, או תעודה אחרת שהכיר בה המנהל הכללי של משרד הבריאות, אחרי הכשרה של מאה שעות לפחות, נחשב גם הוא מגיש עזרה ראשונה. חובש ברפואת חירום נדרש להכשרה של מאתיים שעות לפחות ולאישור של משרד הבריאות שהכשרתו מספקת.

ועוד כלל חשוב: מגיש עזרה ראשונה, חובש או פאראמדיק שעבר את ההכשרה לפני יותר משנתיים חייב להחזיק תעודה על השתלמות ריענון של שמונה שעות לפחות בשנתיים שקדמו לפעילות. מתנדבת שעברה את הקורס לפני יותר משנתיים ולא עברה ריענון בשנתיים שקדמו לטורניר, אינה עומדת בדרישה.

דפיברילטור

חוק נפרד, חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, מחייב את מי שמחזיק או מפעיל מקום ציבורי מן המקומות המנויים בתוספת לחוק להציב בו, במקום מרכזי ונגיש, מכשיר החייאה אחד לפחות, ולדאוג לתקינותו. ברשימה, בין השאר: אצטדיוני ספורט שיש בהם חמש מאות מושבים לפחות, מכוני כושר שהתקבלו אליהם חמש מאות מתאמנים קבועים לפחות, בריכות שחייה ציבוריות ומקומות רחצה מוכרזים.

החובה מוטלת על מחזיק המקום, שאינו בהכרח מי שמארגן את התחרות. אולם ספורט או מגרש שאינם נמנים עם הרשימה אינם מחויבים לפי החוק הזה, גם כשמתקיימת בהם תחרות. כשהחובה חלה והמכשיר לא הוצב, או לא היה תקין, עולה שאלה של הפרת חובה שנקבעה בחוק, ולצידה השאלה אם מכשיר זמין היה משנה את התוצאה.

הדקות הראשונות: מה נבחן בדיעבד

התקנות קובעות מי צריך להיות במקום ומה ההכשרה שלו. הן אינן מפרטות מה עליו לעשות, וזה נקבע לפי ההכשרה שלו ולפי הנחיות מוקד החירום. אחרי פציעה חמורה נבחנים בדרך כלל כמה דברים:

• האם מי שהתקנות דורשות אכן היה במקום, קרוב לזירה, עם הציוד ועם אמצעי קשר.

• האם הוזעקה עזרה רפואית בזמן, ולא אחרי המתנה לראות אם הספורטאי מתאושש.

• כשספורטאי נפל על הראש או על הגב, או התלונן על כאב בצוואר: האם הוזעקה עזרה, האם נמנעה הזזה מיותרת, והאם ניתנה קדימות לפעולות מצילות חיים ולהנחיות המוקד.

• האם ספורטאי עם חשד לחבלת ראש הורשה לחזור לתחרות.

• האם האירוע תועד: מה קרה, באיזו שעה, מה נעשה ומי עשה.

מארגן שהציב במקום את מי שהתקנות דורשות, אבל הושיב אותו מאחורי היציע ולא ליד הזירה, או לא נתן לו אמצעי קשר, עשוי להישאל אם השיג את מה שהתקנות נועדו להשיג. הנוכחות צריכה להיות ממשית: קרוב, זמין, עם ציוד, ועם דרך מהירה להזעיק עזרה.

למה זה משנה אחרי פציעה

בפציעת ספורט חמורה, מה שנעשה בדקות הראשונות עשוי להשפיע על התוצאה. כשהתקנות דרשו פאראמדיק ובמקום היה מגיש עזרה ראשונה, או כשלא היה איש, עולות שתי שאלות. הראשונה, האם המארגן הפר חובה שנקבעה בחיקוק כדי להגן על הספורטאים. הפרה כזו עשויה לבסס עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, לצד עוולת הרשלנות. השנייה, האם הנזק היה קטן יותר אילו הייתה במקום היכולת הרפואית שנדרשה. השאלה השנייה נבחנת בחוות דעת רפואית, ובלי קשר סיבתי ההפרה לבדה אינה מקימה זכות לפיצוי.

מה לבדוק כמארגן, כמאמן או כהורה

• מי מארגן את הפעילות: אגודה, ארגון ספורט, איגוד או התאחדות, או גוף אחר.

• מה הענף, האם הוא מופיע בתוספת השנייה, והאם הפעילות תחרותית: אלה קובעים את הדרגה הנדרשת.

• מי בדיוק נמצא במקום, מה ההכשרה שלו, ומתי עבר ריענון.

• האם תיק העזרה הראשונה מלא לפי התוספת, ולא רק קיים.

• היכן הדפיברילטור הקרוב, והאם הוא תקין.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

טורניר טניס של איגוד. במקום נמצאת אחות מוסמכת ותיק עזרה ראשונה מלא, כנדרש בענף. שחקן נוקע קרסול ומקבל טיפול מיידי. דרישות התקנות קוימו, ושאלת האחריות, אם היא עולה בכלל, תלויה בדברים אחרים, כמו מצב המגרש.

תחרות קיק בוקס לנוער שמארגנת אגודה. במקום מתנדב עם תיק ישן וקורס מלפני שש שנים, בלי ריענון, בעוד שהתקנות דורשות בענף הזה פאראמדיק או רופא. מתחרה מאבד הכרה אחרי מכה, ועוברות דקות עד שמגיע צוות. כאן עולות שאלות על עמידה בתקנות בכמה מישורים: הדרגה הנדרשת, תוקף ההכשרה ותכולת התיק. השאלה אם טיפול מקצועי מיידי היה מקטין את הנזק תיבחן בחוות דעת רפואית.

תקנות הספורט אינן מבטיחות שספורטאים לא ייפגעו. הן קובעות מי צריך להיות במקום כשמישהו נפגע, באיזו הכשרה ועם איזה ציוד. אחרי פציעה בודקים אם הדרישות האלה חלו על הפעילות, אם קוימו, ואם אי קיומן השפיע על הנזק.