הבדיקות הרפואיות לפי חוק הספורט: מי חייב, מתי, ומה קורה כשמדלגים

שחקן כדורסל חובב בן ארבעים ושתיים משחק בליגה מאורגנת של איגוד. בעונה הקודמת הוא עבר בדיקה, השנה איש לא ביקש ממנו. באמצע משחק הוא מתמוטט. מתברר שהיה לו ממצא בלב שבדיקת מאמץ הייתה עשויה לגלות. הקבוצה אומרת שהבדיקה הרפואית היא טופס לפני העונה, ושזו הייתה אחריותו להביא אותו.

הבדיקה הרפואית אינה טופס. היא חובה בחוק הספורט, ויש לה שני צדדים: הגוף שמשתף את הספורטאי בתחרות אסור לו לשתף ספורטאי שלא נבדק, והספורטאי חייב להתייצב לבדיקה כשמורים לו ולהשיב בכנות. לחוק ולתקנות שלו יש פרטים מדויקים: מה נבדק, באיזו תדירות, באיזה גיל נוספת בדיקת מאמץ, והיכן נערכות הבדיקות.

החובה עצמה: סעיף 5 לחוק

סעיף 5 לחוק הספורט, בנוסחו היום, קובע שאגודת ספורט, מכון ספורט, ארגון ספורט והתאחדות או איגוד לא ישתפו ספורטאים בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, אלא אם כן הספורטאים נבדקו תחילה בדיקות רפואיות ונמצאו כשירים. "מכון ספורט" מוגדר בחוק כמי שנותן שירותים של פעילות ספורט למטרות רווח. הבדיקות נערכות בתחנות לרפואת ספורט ששר הבריאות קבע.

ב-2 בינואר 2027 נכנס לתוקף תיקון מס' 17 לחוק הספורט, ולפיו "מכון ספורט" יוצא מרשימת הגופים שבסעיף 5, והחובה תחול על אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד. עד אז, החובה חלה גם על מכון ספורט שמשתף ספורטאים בתחרות שהוא מארגן.

מה נבדק, ובאיזו תדירות

תקנות הספורט (בדיקות רפואיות) מ-2014 מפרטות שלושה רכיבים:

• שאלון רפואי. הצהרת בריאות והערכת הנתונים שעולים ממנה. הספורטאי ממלא אותו בכל עונת ספורט, לפני שהוא משתתף בתחרויות.

• בדיקה גופנית כללית. בדיקה הכוללת תרשים לב (אק"ג) במנוחה ושיחה עם רופא. היא נערכת מדי שנה.

• בדיקה ארגומטרית, בדיקת מאמץ. תרשים לב במנוחה, במאמץ מרבי ובהתאוששות, כולל מדידת דופק ולחץ דם.

בדיקת המאמץ נדרשת לפי הגיל:

• בגילים 30 עד 40, ארבע בדיקות מאמץ: בגיל 30, 34, 37 ו-40. מי שנבדק לראשונה אחרי גיל 30, ובמועד הבדיקה הבאה טרם חלפו שנתיים מן הבדיקה, מדלג עליה.

• מגיל 40, בדיקת מאמץ מדי שנה.

• לפי שיקול דעת הרופא הבודק, במקרים שבהם נדרשת בדיקה אחרי מחלה, כמפורט בהמשך.

חריגים לפי ענף

התקנות מחריגות כמה ענפים מן הבדיקות התקופתיות. בביליארד, ברידג', דמקה, כדורת באולינג, כדורת דשא, פטנק ושחמט אין חובה של בדיקת מאמץ תקופתית, והבדיקה הגופנית הכללית נערכת פעם אחת בעת ההרשמה ולא מדי שנה. בגולף, קפיצות למים, קריקט, קרלינג, קשתות, רכיבה על סוסים וקליעה למטרה, בדיקת המאמץ התקופתית נדרשת רק מגיל 40. בכל שאר הענפים, ובהם כדורגל, כדורסל, טניס, שחייה, ג'ודו והתעמלות, חלות החובות המלאות.

הפטור מן הבדיקה התקופתית אינו מבטל את ההוראות על בדיקה אחרי מחלה, ואינו גורע מסמכות הרופא הבודק להפנות לכל בדיקה נוספת שנדרשת לדעתו כדי לקבוע את הכשירות.

אחרי מחלה

התקנות קובעות שבדיקה גופנית כללית תיערך לכל ספורטאי בשני מצבים מוגדרים: לאחר שהחלים ממחלה שבמהלכה זוהה ממצא פתולוגי או חשד לממצא כזה, ולאחר שחלה במחלת חום שבגללה אושפז. בדיקת מאמץ במקרים האלה נתונה לשיקול דעת הרופא הבודק. ההוראה אינה חלה על כל אשפוז באשר הוא, אלא על המצבים שהיא מונה. כשהיא חלה, שיתוף הספורטאי בתחרות לפני שנערכה הבדיקה נוגד את התקנות.

חובות הספורטאי

תקנה 5 לתקנות מטילה חובות גם על הספורטאי. עליו להתייצב לבדיקה בתחנה לרפואת ספורט במועד שהורו לו האגודה, ההתאחדות או האיגוד שמשתפים אותו בתחרויות, ולהשיב תשובה מלאה ונכונה על כל שאלה ועל כל פרט בשאלון. ספורטאי שהסתיר מצב רפואי ידוע, או שמסר מידע כוזב, פגע בבדיקה, וזה עשוי להשפיע על שאלת האחריות אם ייפגע אחר כך.

במקביל, החובה של הגוף אינה עוברת לספורטאי. גם כשהספורטאי לא התייצב, הגוף אינו רשאי לשתף אותו בתחרות בלי הבדיקות הנדרשות. והרופא הבודק רשאי להפנות לכל בדיקה נוספת שנדרשת לדעתו כדי לקבוע את הכשירות.

ומה קורה כשמדלגים

כשספורטאי שותף בתחרות בלי שנבדק, ונפגע באופן שהבדיקה הייתה עשויה למנוע, עולות כמה שאלות:

• האם הגוף המארגן שיתף אותו למרות שלא נבדק, או למרות שתוקף הבדיקה פג?

• האם הבדיקה שלא נעשתה הייתה מגלה את המצב, ואם כן, האם הספורטאי היה נמצא בלתי כשיר או מופנה לבירור?

• האם הספורטאי הוזמן לבדיקה והתחמק ממנה, או שאיש לא ביקש ממנו?

הפרה של חובה שנקבעה בחוק כדי להגן על מי שנפגע עשויה לשמש בסיס לתביעה בעוולה של הפרת חובה חקוקה, לצד עוולת הרשלנות. לפי סעיף 5(ב) לפקודת הנזיקין, הגנת ההסתכנות מרצון אינה חלה על תביעה שעילתה אי מילוי חובה שהוטלה מכוח חיקוק. הקשר הסיבתי, כלומר השאלה אם הבדיקה הייתה מונעת את הנזק, הוא לב התיק ונבחן בחוות דעת רפואית.

תיק מתעמלי הנבחרת

באתר המשרד מתואר תיק של שני מתעמלי נבחרת, שבו בחן בית משפט השלום בתל אביב גם את חובת הבדיקות הרפואיות (ת"א 45309-03-20). בפסקה 145 לפסק הדין, בעמ' 34, קבע בית המשפט שלתובע הראשון נערכו בדיקות סדירות רק החל מ-2014, כשנכנס לסגל האולימפי, אף שהיה חבר באיגוד ההתעמלות מ-2004, ושלא נמצאה במוצגים ראיה לשאלונים או לבדיקות כלליות, ולכן האיגוד לא עמד בחובת הדין. לגבי התובע השני נקבע שלמעט בדיקה כללית ב-2015, שלטענתו נערכה ביוזמת המאמן ושולמה מכיסו, לא הוגשה אסמכתא לבדיקות כלליות, חוץ מבדיקות המאמץ, מתחילת חברותו באיגוד ב-2002.

כלומר, הממצא לא היה שלא נערכו בדיקות כלל, אלא שהיו חסרים בדיקות ותיעוד בתקופות מסוימות. תקנות 2014 חלות מיום תחילתן; על השנים שלפניהן חלו סעיף 5 לחוק ותקנות הבדיקות הקודמות. התיק ממחיש שהיעדר תיעוד של הבדיקות עשוי להיות משמעותי כשנבחנת אחריות הגוף.

מה הבדיקה עושה, ומה היא אינה עושה

בדיקה רפואית לספורטאים היא בדיקת סינון. היא אינה מגלה כל בעיה, וספורטאי שנמצא כשיר עדיין עלול להיפגע ממצב שלא ניתן היה לזהות. לכן העובדה שספורטאי נבדק ונמצא כשיר אינה סוגרת את כל השאלות, והעובדה שספורטאי לא נבדק אינה מוכיחה לבדה שהבדיקה הייתה מונעת את הנזק.

מה שהבדיקה כן עשויה לעשות הוא לזהות את מה שניתן לזהות: ממצא בתרשים הלב, תגובה חריגה של הלב במאמץ, לחץ דם גבוה, או סיפור רפואי שמחייב בירור. כשרופא בתחנה לרפואת ספורט ראה ממצא כזה ולא הפנה לבירור, או אישר כשירות למרות סימן אזהרה, עשויה לעלות שאלה של רשלנות רפואית כלפי מי שערך את הבדיקה, נוסף על השאלה כלפי הגוף המארגן.

ומנגד, כשהבדיקה הפנתה לבירור, והספורטאי או הקבוצה בחרו להמשיך לשחק לפני שהבירור הושלם, ההחלטה הזו היא שנבחנת.

ספורטאי חובב, ספורטאי מזדמן

החובה חלה על השתתפות בתחרויות ספורט המאורגנות בידי הגופים המנויים בסעיף 5, או מטעמם. מי שמשחק בערב עם חברים, או משתתף בפעילות שאינה תחרות של גוף כזה, אינו נכנס לגדר הסעיף. אבל ליגות חובבים של איגוד, טורנירים רשמיים ותחרויות של אגודות נכנסות לתוכו, גם כשהמשתתפים אינם מקצוענים. התקנות מגדירות "ספורטאי" כחבר הרשום באגודת ספורט, בהתאחדות או באיגוד.

מה לבדוק כבר עכשיו

• האם עברתם בדיקה השנה, ומתי בדיוק.

• אם אתם בני 30 ומעלה, האם עברתם בדיקת מאמץ במועדים שנקבעו.

• אם חליתם במחלה שבה זוהה ממצא פתולוגי או חשד לממצא, או אושפזתם בגלל מחלת חום, האם עברתם בדיקה חוזרת.

• האם האגודה שלכם מנהלת רישום של מועדי הבדיקות של השחקנים.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

שחקן בן עשרים וחמש עבר בדיקה שנתית בתחנה לרפואת ספורט ונמצא כשיר. חצי שנה אחר כך הוא נפגע במשחק ממצב שלא ניתן היה לזהות בבדיקה. הגוף המארגן עמד בחובת הבדיקה, ובלי ממצא שהבדיקה החמיצה, אין כאן בסיס לטענה שנובעת מן הבדיקות.

שחקן בן ארבעים ושלוש בליגת ותיקים של איגוד לא עבר בדיקה כבר שלוש עונות, ואיש לא הזמין אותו לבדיקה. הוא מתמוטט במגרש, ומתברר שבדיקת מאמץ הייתה עשויה לגלות את הממצא. כאן עולה שאלה של שיתוף ספורטאי שלא נבדק, בניגוד לסעיף 5, והשאלה אם הבדיקה הייתה מונעת את הנזק תיבחן בחוות דעת רפואית.

הבדיקה הרפואית היא חובה משותפת: של הגוף שמשתף, ושל הספורטאי שמתייצב ומשיב בכנות. כשספורטאי נפגע, נבחן מי מהם לא עשה את חלקו, ואם הבדיקה שלא נעשתה הייתה משנה את התוצאה.