תאונת אופניים חשמליים או קורקינט קטלנית: מי משלם ומה מגיע למשפחה

כשרוכב אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי נהרג, או נפגע פגיעה שתשנה את חייו, המשפחה נשאלת כמעט מיד שאלה שאין לה כוח לעסוק בה: מי אחראי לשלם. התשובה אינה אחידה. היא תלויה במי שהיה מעורב בתאונה, ובעיקר בשאלה אם היה בה רכב מנועי. מאמר זה עובר על התרחישים הנפוצים, מהפגיעה במכונית ועד הנפילה בבור בשביל, ומסביר אילו כתובות קיימות בכל אחד מהם.

האם אופניים חשמליים וקורקינט הם "רכב מנועי"

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד), מעניק פיצוי בלי צורך להוכיח אשם, אבל רק כשהנזק נגרם משימוש ב"רכב מנועי". באוקטובר 2020 קבע בית המשפט העליון, בדעת רוב, שאופניים חשמליים תקניים אינם רכב מנועי לעניין החוק (ע"א 7023/19 עזבון אסולין נ' דרויש). הרוכב אינו חייב בביטוח חובה, ובתאונה שאין בה רכב מנועי אין מבטחת שמפצה אותו אוטומטית.

נכון לנובמבר 2026 ההלכה הזו עומדת בעינה. הנושא נדון בכנסת יותר מפעם אחת, אבל לא נכנס לתוקף תיקון שמחיל ביטוח חובה על כלים אלה או משנה את ההגדרה בחוק.

לגבי קורקינט חשמלי העליון לא הכריע במפורש, אבל היחס אליו בפועל דומה, והמבטחות נוהגות לראות ברוכב קורקינט שנפגע ממכונית הולך רגל לכל דבר. כלי שהוגבר מעבר למותר הוא שאלה פתוחה. בפסק הדין עצמו נחלקו שופטי הרוב אם שינוי כזה יכול להפוך את הכלי לרכב מנועי. הבסיס, הסיווג וההשלכות שלו על נפגעים בפציעות קלות יותר מוסברים במאמר על רוכב אופניים חשמליים שנפגע והכיסוי בפלת"ד.

רוכב שנפגע ממכונית, ממשאית או מאופנוע

זה התרחיש שבו הזכויות ברורות יותר. רוכב אופניים חשמליים או קורקינט שנפגע מרכב מנועי הוא נפגע תאונת דרכים, ומעמדו כמעמד הולך רגל. המבטחת של הרכב הפוגע חייבת לפצות אותו, ואם נהרג, את עזבונו ואת התלויים בו.

האחריות לפי החוק מוחלטת. אין צורך להוכיח שהנהג התרשל, וגם אם הרוכב רכב בלי קסדה, חצה באדום או רכב על המדרכה, הפיצוי אינו מופחת בשל כך. החוק שולל פיצוי רק במקרים מצומצמים, כמו מי שגרם לתאונה במתכוון.

כשהנהג ברח ולא זוהה, או שלרכב לא היה ביטוח חובה בתוקף, נכנסת לתמונה קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. קרנית מפצה לפי אותם כללים, אבל דורשת הוכחה שרכב מנועי אכן היה מעורב. מכאן החשיבות של תלונה במשטרה בסמוך לאירוע ושל איתור מצלמות ועדים. על התנאים לפנייה לקרנית יש מאמר נפרד באתר.

הולך רגל שנפגע מאופניים או מקורקינט

כשאופניים חשמליים תקניים או קורקינט פוגעים בהולך רגל, אין זו תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד. אין ביטוח חובה, ואין גם קרנית. המשפחה תובעת את הרוכב עצמו בעילת רשלנות לפי פקודת הנזיקין, וצריך להוכיח שהתרשל. רכיבה מהירה על מדרכה, רכיבה עם טלפון ביד או אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה הן דוגמאות נפוצות.

הקושי הוא בדרך כלל בגבייה. לרוב הרוכבים אין ביטוח אחריות, ופסק דין נגד רוכב צעיר בלי רכוש עלול להישאר על הנייר. לכן בודקים אם יש כיסוי אחר: פוליסת ביטוח דירה של הרוכב או של הוריו שכוללת אחריות כלפי צד שלישי, או ביטוח של מעסיק כשהרוכב היה שליח בזמן התאונה. המעסיק של שליח עשוי לשאת באחריות שילוחית לרשלנותו. על זכויות הולך רגל שנפגע מרכב מנועי מוסבר במאמר נפרד, והמסלול שם שונה לגמרי.

נפילה עצמית ומפגע בדרך: אחריות הרשות המקומית

רוכב שנפל לבד, בלי שרכב מנועי היה מעורב, אינו מכוסה בפלת"ד. אבל נפילה כזו נגרמת לא פעם ממפגע: בור בכביש, מכסה ביוב שבולט מהשביל, אבן שפה שאין עליה סימון, עבודות בלי גידור או תאורה. מי שאחראי לתחזוקת הדרך, לרוב הרשות המקומית ולעיתים קבלן שביצע עבודות, חב חובת זהירות כלפי מי שמשתמש בה.

בתביעה כזו צריך להוכיח שהמפגע היה קיים, שהרשות ידעה עליו או הייתה צריכה לדעת, ושהוא שגרם לנפילה. לכן חשוב לצלם את המקום מוקדם ככל האפשר, לפני שהבור מתוקן. כדאי לחפש פניות קודמות של תושבים על אותו מפגע ולאתר מצלמות סמוכות. אם הרוכב היה בדרכו לעבודה או בחזרה ממנה, ייתכן שמדובר גם בתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

התנגשות בין שני רוכבים, ורוכב קטין

כששני רוכבים מתנגשים זה בזה, גם כאן אין פלת"ד. כל אחד מהם יכול לתבוע את השני ברשלנות, ובית המשפט בוחן את התנהגות שניהם ומחלק את האחריות ביניהם. מי שנפגע קשה צריך לבדוק את הביטוחים של הרוכב השני בדיוק כמו הולך רגל שנפגע.

כשהרוכב הוא קטין, יש כמה נקודות. הדין אוסר רכיבה על אופניים חשמליים ועל קורקינט מתחת לגיל 16, אבל קטין שרכב בניגוד לדין ונפגע ממכונית אינו מאבד את זכותו לפיצוי לפי הפלת"ד. כשקטין הוא שפגע במישהו, אפשר לתבוע אותו מגיל 12 ומעלה. פקודת הנזיקין אינה מאפשרת לתבוע ילד על מעשה שעשה לפני גיל 12, ואז נבחנת אחריות ההורים עצמם, למשל כשהעמידו לרשות ילד צעיר כלי שאסור לו לרכוב עליו. תלמיד שנפגע עשוי להיות זכאי גם לתגמולים מביטוח תאונות אישיות לתלמידים, בלי קשר לשאלת האשם.

כלי פגום ותאונה בקורקינט שיתופי

לפעמים התאונה אינה תלויה ברוכב או בדרך, אלא בכלי עצמו: בלמים שכשלו, שלדה שנשברה, סוללה שהתלקחה, מגביל מהירות שלא פעל. חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980, מטיל על היצרן אחריות לנזקי גוף שנגרמו מפגם במוצר, בלי צורך להוכיח אשם. היבואן נחשב יצרן לעניין זה, ולכן כשהכלי יובא מחו"ל תובעים את היבואן בישראל. המוכר אחראי רק כשאי אפשר לזהות את היצרן או את היבואן ואינו מוסר את פרטיהם. החוק מגביל חלק מראשי הנזק, ולכן לרוב מצרפים לתביעה גם עילת רשלנות.

כשהתאונה הייתה בקורקינט של חברת שיתוף, החברה היא מי שמחזיקה את הכלי, אחראית לתחזוקתו ומחליטה מתי להוציא אותו לרחוב. כלי שהושכר עם בלם לא תקין או עם פגם ידוע עשוי להטיל עליה אחריות ברשלנות, ולעיתים גם לפי חוק האחריות למוצרים פגומים. תנאי השימוש באפליקציה כוללים בדרך כלל סעיפי פטור רחבים, אבל סעיף כזה בחוזה אחיד אינו חוסם בהכרח תביעה על נזק גוף. בודקים גם אם יש לחברה ביטוח אחריות. בכל המקרים האלה יש לשמור את הכלי כפי שהוא ולא לתקן אותו, ולבקש מהחברה את נתוני הנסיעה ואת רישומי התחזוקה.

אשם תורם, תביעת תלויים ועיזבון, והתיישנות

בתביעות שאינן לפי הפלת"ד, נגד רוכב, רשות מקומית או חברה, בית המשפט יכול להפחית את הפיצוי בשל אשם תורם של הנפגע. רכיבה בלי קסדה, כשהקסדה הייתה מונעת או מקטינה את פגיעת הראש, היא טענה שהנתבעים מעלים כמעט תמיד. כך גם רכיבה על המדרכה או במהירות גבוהה. ההפחתה אינה אוטומטית. צריך להראות שההתנהגות הזו תרמה לנזק עצמו, ולא רק שהייתה אסורה.

כשהתאונה הסתיימה במוות, עומדות למשפחה שתי תביעות נפרדות. תביעת העיזבון היא התביעה שהייתה לנפטר עצמו, והיורשים מגישים אותה בשמו. תביעת התלויים היא של בן הזוג, הילדים וההורים, על התמיכה הכלכלית ועל השירותים שהנפטר היה נותן להם. בתאונה שבה היה מעורב רכב מנועי, שתי התביעות מוגשות נגד מבטחת החובה או נגד קרנית. בשאר התרחישים הן מוגשות נגד מי שאחראי לתאונה.

בתביעת התלויים מעריכים את ההכנסה שהנפטר היה צפוי להשתכר לאורך שנות עבודתו, מנכים ממנה את החלק שהיה משמש לצרכיו האישיים, והיתרה מחולקת בין בני המשפחה שנתמכו בו. העיזבון זכאי בנוסף להוצאות הקבורה. כשהמוות לא היה מיידי, הוא זכאי גם לפיצוי על התקופה שבין התאונה לפטירה. כשהתאונה הוכרה כתאונת עבודה והמשפחה מקבלת קצבת תלויים מהביטוח הלאומי, הקצבה מנוכה מהפיצוי, ולכן צריך לתאם בין שני המסלולים. במקרה של פגיעה קשה שאינה קטלנית, הנפגע עצמו תובע את כל ראשי הנזק, ובהם הפסד השתכרות, עזרת הזולת, התאמת דיור והוצאות רפואיות לכל החיים.

תקופת ההתיישנות בתביעות נזקי גוף היא שבע שנים, ובתביעת תלויים היא נספרת ככלל מיום המוות. אצל קטין המרוץ מתחיל רק כשהוא בן 18. בתביעה לפי חוק האחריות למוצרים פגומים התקופה קצרה יותר, שלוש שנים בלבד, ולכן אין לדחות את בדיקת הכלי. פירוט המועדים יש במאמר על התיישנות בתביעות נזקי גוף.

משרד עורכי דין יניב גביש מלווה נפגעים קשה ומשפחות שאיבדו קרוב בתאונות דרכים ובתאונות של כלים חשמליים קלים, מול חברות הביטוח, קרנית, רשויות מקומיות ונתבעים פרטיים. לפני חתימה על כל מסמך שמגיע מחברת ביטוח או מנתבע, כדאי להתייעץ.