פציעות ספורט
קיר טיפוס: אבטחה, ציוד ומדריך
בקיר טיפוס נופלים כל הזמן, וזה חלק מן הספורט. אבל הנפילה אמורה להסתיים בחבל שעוצר אותה או במזרן שבולע אותה. כשהחבל לא נעצר, כשהמתקן האוטומטי לא חובר או כשהמזרן לא כיסה את האזור, נשאלת השאלה מה כשל ומי היה אחראי לו.
נער בן ארבע עשרה חוגג יום הולדת עם חברים במרכז טיפוס. המדריך מסביר בקצרה איך להשתמש במתקני האבטחה האוטומטיים, וממהר לקבוצה אחרת. אחד הילדים מטפס על קיר גבוה, מגיע לפסגה ומרפה, בטוח שהמתקן יוריד אותו לאט. אבל הוא לא חיבר את הכבל לרתמה. הוא נופל מגובה של כמה מטרים. שבר בעמוד השדרה. ההורים שומעים שבטיפוס נופלים, ושזה חלק מן העניין.
בטיפוס באמת נופלים, כל הזמן. אבל ענף הטיפוס בנוי על כך שהנפילה נבלמת: בחבל, במתקן אבטחה, במזרן. נפילה שלא נבלמה מעלה שאלה על המערכת שנועדה לבלום אותה, כלומר על הציוד, על הנהלים, על ההדרכה ועל ההשגחה. כשל כזה אינו מוכיח לבדו רשלנות, אבל הוא נקודת המוצא לבדיקה.
שלוש צורות טיפוס, שלוש מערכות בלימה
• בולדר. טיפוס נמוך בלי חבל, מעל מזרנים עבים. הנפילה נבלמת במזרן. השאלות: האם המזרן עבה מספיק, רציף בלי רווחים ומכסה את כל אזור הנפילה, והאם יש מספיק מרחק בין מטפסים כדי שלא ייפלו זה על זה.
• חבל עליון או הובלה. המטפס קשור בחבל, ואדם אחר מאבטח אותו מלמטה. הנפילה נבלמת באבטחה. השאלות: האם המאבטח ידע לאבטח, האם הקשר ברתמה נבדק, האם הציוד תקין.
• מתקן אבטחה אוטומטי. כבל שמתגלגל חזרה ומוריד את המטפס לאט. הנפילה נבלמת במתקן, אבל רק אם המטפס חובר אליו. השאלות: האם המתקן תקין ועבר בדיקה, האם יש אמצעי שמונע טיפוס בלי חיבור, ומי בודק שכל מטפס חובר.
מה נבחן אצל המפעיל
מרכז טיפוס הוא מתקן שבו הבטיחות תלויה בציוד, בנהלים ובהדרכה. אחרי תאונה נבחנת חובת הזהירות של המפעיל בשאלות כמו אלה:
• האם המתקנים, הרתמות, החבלים, המתקנים האוטומטיים והמזרנים תוחזקו ונבדקו לפי הוראות היצרן, והאם הבדיקות תועדו.
• האם כל מטפס חדש קיבל תדריך בטיחות, והאם נבדק שהבין אותו.
• האם היה אמצעי שמוודא שכל מטפס חובר לפני שהתחיל לטפס, בעיקר במתקנים האוטומטיים. יש מרכזים שמציבים שער או סימון שמונע גישה לקיר בלי חיבור.
• האם ההשגחה התאימה למטפסים, בעיקר על ילדים וקבוצות, ובאירועים כמו ימי הולדת.
• האם האחיזות על הקיר הותקנו ונבדקו, כדי שלא יסתובבו או ישתחררו.
• האם אזור הבולדר הופרד ממעברים ומאזורי המתנה.
מי רשאי להדריך
לפי תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) מ-2018, כפי שתוקנו ב-2022, יש שני פרטים לטיפוס על קיר מלאכותי. בטיפוס ספורטיבי בסיסי, כלומר בולדר או טיפוס במתקן אבטחה אוטומטי, נדרשת תעודה לאימון חובבים עד גיל 18, כלומר ילדים ובני נוער בחוג קבוע, ולאימון תחרותי; אימון של מבוגרים בחוג ושל מטפסים מזדמנים אינו מחייב תעודה לפי הפרט הזה. בטיפוס ספורטיבי מתקדם על קיר, שמוגדר כהובלה, טופ-רופ, בולדר או חבל אוטומטי, אין הרשאה לאמן בלי תעודה כלל, גם לא מטפסים מזדמנים. ההגדרות חופפות, ולכן בפעילות חד פעמית של מתחילים, כמו יום הולדת, לא ברור מן הנוסח אם נדרשת תעודה. בכל מקרה, השאלה אם המדריך היה מוסמך ומיומן היא חלק מן הבדיקה אחרי תאונה.
בתחרות טיפוס ספורטיבי של אגודה או איגוד, תקנות 2022 דורשות נוכחות של חובש ברפואת חירום לפחות.
המאבטח שלידכם
בטיפוס בחבל עם אבטחה ידנית, המאבטח הוא לרוב מטפס אחר, חבר או בן זוג. מאבטח שלא עצר נפילה משום שלא ידע לאבטח, או שהסיח את דעתו, עשוי להיות אחראי כלפי המטפס. אבל גם כאן, מרכז שמאפשר לאנשים לאבטח זה את זה בלי לבדוק שהם יודעים איך, עשוי לשאת באחריות. יש מרכזים שעורכים מבחן אבטחה לפני שמאפשרים לאבטח.
הציוד
רתמה שהתפר שלה נפרם, קרבינר שאינו ננעל, חבל שחוק או מתקן אוטומטי שהמנגנון שלו כשל, הם כשלים של ציוד. כשהציוד שייך למרכז ומושכר למטפסים, המרכז חב חובת זהירות בבדיקתו. וכשהכשל נבע מפגם בייצור, חוק האחריות למוצרים פגומים מטיל על היצרן אחריות לנזק גוף שנגרם מפגם במוצר, גם בלי אשם, בכפוף להגנות שבחוק. לכן, אחרי כל תאונה, חשוב שהציוד לא ייעלם.
טיפוס בחוץ
טיפוס בצוקים, מחוץ לקיר המלאכותי, מוסיף סיכונים משלו: אבנים שמתנתקות, עוגנים קבועים שנשחקו, מזג אוויר, והמרחק מעזרה רפואית. לפי תקנות 2018, בטיפוס צוקים, בסיסי ומתקדם, אין הרשאה לאמן בלי תעודה כלל, גם לא באימון חד פעמי של משתתפים מזדמנים. הכינוי "טיול" אינו מכריע; בוחנים אם בפועל לימדו או הדריכו את המשתתפים בטיפוס.
ביציאה מאורגנת לטיפוס בחוץ נבחן אם המדריך בחר מסלול שמתאים לרמה, בדק את העוגנים ואת נקודות האבטחה ואת הציוד של כל משתתף, תדרך, והיה ערוך להגיש עזרה הרחק מן הכביש. חברה שמוכרת יציאות כאלה בתשלום חבה חובת זהירות בבחירת המדריך ובהתאמתו.
אצל מטפסים עצמאיים, שיוצאים לבד או עם חברים, קשה לרוב לזהות גורם אחר שחב כלפיהם חובה בנוגע לסיכון הרגיל של הצוק. עוגן קבוע שכשל עשוי להעלות שאלה כלפי מי שהתקין אותו או אחראי לתחזוקתו, אבל זו שאלה מורכבת, שתלויה בנסיבות.
שתי דוגמאות
הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.
מטפסת ותיקה בבולדר נופלת מגובה נמוך על מזרן עבה ורציף ונוקעת קרסול בנחיתה לא נוחה. המזרן תקין והמרחק מספיק. בנסיבות אלה הפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של הבולדר.
ילד ביום הולדת מטפס על קיר גבוה בלי שחובר למתקן האוטומטי, כשהמדריך עסוק בקבוצה אחרת ואין שום אמצעי שמונע גישה לקיר בלי חיבור. כאן עולות שאלות כבדות על ההשגחה, על התדריך ועל היעדר אמצעי הבטיחות, ויש לבחון את הקשר בינן לבין הנפילה.
מה לעשות אחרי תאונה בקיר טיפוס
• כשמטפס נפל מגובה ומתלונן על כאב בגב או בצוואר: להזעיק עזרה, להימנע מהזזה מיותרת, ולפעול לפי הנחיות המוקד, כשפעולות מצילות חיים קודמות לכל דבר אחר.
• לשמור את הציוד: רתמה, חבל, קרבינר, ולצלם את המתקן האוטומטי ואת המזרנים.
• לרשום את שם המדריך, את מספר המטפסים שבהשגחתו, ומה נאמר בתדריך.
• לבקש מן המרכז את יומן הבדיקות של המתקנים.
• לשמור את הטופס שנחתם בכניסה.
שאלות נפוצות
שאלות ותשובות נפוצות
חתמתי בכניסה שאני מבין את הסיכונים. זה פוטר את המרכז?
לא. הצהרה שאתם מבינים את סיכוני הטיפוס היא הסבר על סיכונים, ולא פטור מאחריות. עם זאת, לפי סעיף 4(12) לחוק החוזים האחידים, תנאי בחוזה אחיד שבו הלקוח מצהיר על מודעותו לעניין מסוים הוא בחזקת תנאי מקפח, ובית המשפט רשאי לבטלו או לשנותו, ולכן גם משקלה של הצהרה כזו מוגבל. היא עשויה להיות רלוונטית לשאלה מה ידעתם, אבל אינה פוטרת את המרכז מאחריות לציוד פגום, להשגחה לקויה או להיעדר אמצעי בטיחות. ואם הטופס כולל גם תניה שפוטרת את המרכז מאחריות, לפי סעיף 5(ב) לחוק החוזים האחידים תנאי בחוזה אחיד שפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות לנזק גוף המוטלת עליו על פי דין, בטל. טופס שהמרכז מנסח מראש ומחתים עליו את כל הנכנסים הוא בדרך כלל חוזה אחיד; אם הוא נוסח במיוחד בינכם לבין המרכז, התמונה עשויה להיות שונה. ובטלות הפטור אינה מוכיחה לבדה שהמרכז התרשל. מאמר נפרד באתר עוסק בתוקפו של כתב ויתור.
הילד לא חיבר את עצמו. זו לא אשמתו?
התנהגות הילד עשויה להישקל בשאלת האשם התורם, לפי גילו ונסיבות המקרה, ואשם תורם מפחית את הפיצוי ואינו שולל אותו. אבל השאלה המרכזית היא מה עשה המרכז כדי לוודא שכל מטפס חובר: התדריך, הבדיקה לפני כל טיפוס, אמצעי שמונע גישה לקיר בלי חיבור, והשגחה שמתאימה לגיל. אצל ילד מתחת לגיל שתים עשרה, סעיף 5(ג) לפקודת הנזיקין קובע שלא ייחשב כמי שחשף את עצמו לסיכון מרצונו.
החבר שאבטח אותי לא עצר את הנפילה. אני תובע חבר?
אם הוא לא ידע לאבטח, השאלה היא גם על המרכז שאפשר לו לאבטח. וייתכן שיש לחבר ביטוח שמכסה אחריות כלפי צד שלישי. כדאי לבדוק לפני שמחליטים.
אחיזה על הקיר הסתובבה ונפלתי. האם המרכז אחראי?
התקנת האחיזות ובדיקתן הן חלק מחובת הזהירות של המרכז. אחיזה שמסתובבת או שמשתחררת מעלה שאלה על ההתקנה ועל הבדיקה. נבחן אם המרכז בדק את האחיזות כראוי, ואם הכשל הוא שגרם לנפילה.
הטיפוס היה במסגרת יום הולדת. מי אחראי: המרכז או ההורים שארגנו?
בעיקר המרכז, שמפעיל את המתקן ומספק את המדריך. הורים שארגנו את האירוע אינם אחראים בדרך כלל לציוד ולנהלי הבטיחות של המרכז.
אחרי נפילה בקיר טיפוס השאלה היא לא רק למה המטפס נפל, אלא מה היה אמור לבלום את הנפילה ולמה זה לא קרה: הציוד, החיבור, המזרן, התדריך או ההשגחה. התשובות האלה, והקשר בינן לבין הפגיעה, הן שקובעות אם יש כאן אחריות.
בחינה אישית
מידע כללי אינו מחליף ייעוץ המותאם למקרה שלכם.
אם אתם מתמודדים עם סוגיה בתחום המאמר, ניתן לפנות למשרד לבחינת הנסיבות הפרטניות ולתיאום שיחה.