פארק טרמפולינות: פציעת ילדים וקפיצה בקבוצה

ילד בן שבע חוגג יום הולדת בפארק טרמפולינות עם עשרים חברים. באולם הגדול קופצים באותו זמן עשרות ילדים ובני נוער, בגילים שונים. משגיח אחד, נער בן שבע עשרה, מסתובב בין המשטחים. נער בן ארבע עשרה נוחת בקפיצה חזקה על המשטח שהילד קופץ עליו, והמשטח זורק את הילד הקטן גבוה וקדימה. הוא נוחת על היד, מחוץ למשטח, על הריפוד שכיסה רק חלק מן המסגרת. שבר במרפק. בפארק מסבירים שזה פארק לילדים, שהכול רך, ושזה פשוט קרה.

הכול באמת נראה רך. אבל פציעות בטרמפולינות אינן קורות רק משום שהמשטח קשה. הן קורות גם כשיותר מאדם אחד קופץ על אותו משטח, כשילד מנסה סלטה שלא למד, או כשהריפוד אינו מכסה את המסגרת ואת הקפיצים. אלה עניינים שהמפעיל יכול לשלוט בהם, ולכן הם נבחנים אחרי פציעה. פציעה אינה מוכיחה לבדה רשלנות, וגם בפארק מסודר ילד עלול לנחות לא טוב.

מה גורם לפציעות בטרמפולינה

• קפיצה משותפת. כשכמה אנשים קופצים על אותו משטח, בעיקר בגדלים שונים, הקפיצה של אחד משפיעה על האחר, והקטן והקל עלול להיזרק גבוה ובזווית לא צפויה.

• סלטות וקפיצות ראש. סלטה שלא נלמדה, או נחיתה על הראש או על הצוואר, עלולות לגרום לפגיעות חמורות.

• רווחים ומסגרות. ריפוד שאינו מכסה את הקפיצים ואת המסגרת, רווחים בין משטחים סמוכים, קירות משופעים.

• התנגשויות. ילדים שקופצים ממשטח למשטח, ומתנגשים זה בזה.

• מתקנים נוספים. בור ספוג שהספוג בו דליל, קיר טיפוס, מסלולי מכשולים ומתקני כדורסל עם טרמפולינה.

מה נבחן אצל המפעיל

פארק טרמפולינות הוא עסק שמזמין את הציבור, ובעיקר ילדים, לפעילות גופנית עם סיכון מוכר, והוא חב כלפיהם חובת זהירות. אחרי פציעה נשאלות שאלות כמו אלה:

• האם נקבע ונאכף כלל של קופץ אחד על משטח.

• האם הופרדו גילים וגדלים, והאם היו אזורים נפרדים לפעוטות ולילדים קטנים.

• האם סלטות הותרו לכל נכנס, או רק באזור מיוחד ובהדרכה.

• האם מספר המשגיחים התאים למספר הקופצים ולגודל האולם, והאם הם ידעו להגיש עזרה ראשונה.

• האם הקפיצים והמסגרות רופדו במלואם, והאם נבדקו הרשתות, הבד ובור הספוג.

• האם הוגבל מספר הקופצים בכל סבב.

• האם ניתן תדריך בטיחות לפני הכניסה, והאם היה שילוט ברור.

ומה אומר חוק הספורט

פארק טרמפולינות מסחרי הוא לרוב עסק שנותן שירותי ספורט למטרות רווח, ולא אגודה, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד. במצב כזה, חובות חוק הספורט שחלות על הגופים האלה, כמו תקנות העזרה הראשונה, אינן חלות עליו כלשונן, וחובת הביטוח שבסעיף 7 ממילא נוגעת לתחרויות ולא לקפיצה חופשית. אבל הכינוי "מסחרי" אינו מכריע: ההגדרה של אגודת ספורט בחוק רחבה, ולכן בוחנים את זהות הגוף ואת צורת ההתאגדות שלו. גם לפי תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) מ-2018, קפיצה של משתתפים מזדמנים אינה מחייבת מאמן מוסמך. כלומר, במקרה הרגיל החוק הייעודי של הספורט אינו מוסיף כאן חובות, ומה שקובע הוא חובת הזהירות הכללית של מי שמפעיל עסק לציבור. וזו חובה ממשית.

הדבר שונה בחוג טרמפולינה או באימון של אגודה. אימון של חובבים, כלומר משתתפים בחוג קבוע, בכל גיל, ושל ספורטאים תחרותיים מחייב תעודה, גם כשהחוג מתקיים בפארק. ובפעילות של אגודה או איגוד, תקנות 2022 דורשות חובש ברפואת חירום בתחרות טרמפולינה, ומגיש עזרה ראשונה או אח באימון.

טופס הוויתור בכניסה

כמעט כל פארק מחתים את ההורים על טופס שבו הם מצהירים שהם מודעים לסיכונים ומוותרים על טענות. יש להבחין בין שני חלקים כאלה. הצהרה על מודעות לסיכונים היא הסבר, ולא פטור. תניה שפוטרת את הפארק מאחריות היא עניין אחר: לפי סעיף 5(ב) לחוק החוזים האחידים, תנאי בחוזה אחיד שפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות לנזק גוף המוטלת עליו על פי דין, בטל. טופס שהפארק מנסח מראש לכל המבקרים הוא בדרך כלל חוזה אחיד.

הכלל הזה חל גם כשהורה חתם על הטופס בשם ילדו לפני הפציעה, והשאלה מה תוקפו של ויתור שהורה חתם עליו בשם ילד נבחנת בזהירות. לכן הטופס אינו פוטר את הפארק מאחריות לרשלנות, כמו כלל של קופץ אחד שלא נאכף, משגיח אחד על אולם שלם, או ריפוד חסר. בטלות הפטור אינה מוכיחה לבדה שהפארק התרשל; זה נבחן לפי מה שקרה. מסמך שנחתם אחרי הפציעה, כמו הסכם פשרה או כתב ויתור בתמורה לתשלום, נבחן גם הוא לפי מהותו ותוכנו, השאלה אם הוא חוזה אחיד, נסיבות החתימה, התמורה וההסבר שניתן. לפני חתימה על הסדר בשם קטין יש לבדוק את תוקפו, את סמכות החותמים ואת הצורך באישור שיפוטי.

מתקנים נלווים: בור ספוג, מגלשות ומסלולי נינג'ה

פארקי טרמפולינות רבים כוללים גם מתקנים אחרים: בור ספוג שקופצים אליו מטרמפולינה, קיר טיפוס, מגלשות, מסלולי נינג'ה, ומגרש כדורסל עם טרמפולינות מתחת לסל. כל אחד מהם מביא סיכון משלו.

בבור ספוג, למשל, נבחן אם כמות הקוביות ועומקן הספיקו כדי לבלוע נחיתה, ואם התחזוקה מנעה אזורים דלילים. במסלול נינג'ה נבחן אם היו מזרנים מתחת לכל מכשול שאפשר ליפול ממנו, ואם האחיזות נבדקו. ובקיר טיפוס עולות השאלות שבמאמר על קירות טיפוס, ובהן אם נבדק שכל ילד חובר למתקן האבטחה.

ההורים רואים בדרך כלל אולם אחד גדול של כיף. המפעיל צריך לראות בו כמה מתקנים שונים, שכל אחד מהם דורש כללים, השגחה ותחזוקה משלו. וכשהפציעה קרתה במתקן נלווה, השאלות הן על המתקן הזה.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

ילדה בת עשר קופצת לבדה על משטח, לפי כל הכללים, ונוקעת קרסול בנחיתה לא מוצלחת. המשגיחים במקום, הריפוד מלא, והיא מקבלת עזרה ראשונה. בנסיבות אלה הפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של קפיצה.

ילד בן שש קופץ על משטח עם נער גדול, בזמן שמשגיח אחד אחראי על אולם מלא, והריפוד אינו מכסה את המסגרת. הוא נזרק ונוחת על המסגרת. כאן עולות שאלות קשות על אכיפת כלל הקופץ היחיד, על ההפרדה בין גילים, על היקף ההשגחה ועל הריפוד, ויש לבחון את הקשר בינן לבין הפציעה. בגלל גילו, הילד אינו נחשב, לפי סעיף 5(ג) לפקודת הנזיקין, כמי שחשף את עצמו לסיכון מרצונו.

מה לבדוק לפני יום הולדת בפארק

• האם יש אזור נפרד לילדים קטנים.

• האם נאכף כלל של קופץ אחד על משטח.

• כמה משגיחים יש, והאם יש להם הכשרה בעזרה ראשונה.

• האם סלטות מותרות, ואיפה.

• האם הריפוד מכסה את כל הקפיצים והמסגרות.

ואחרי פציעה

• לפנות לטיפול רפואי. בחשד לפגיעת ראש או צוואר: להזעיק עזרה, להימנע מהזזה מיותרת של הילד, ולפעול לפי הנחיות המוקד, כשפעולות מצילות חיים קודמות לכל דבר אחר.

• לרשום את שם המשגיח, את מספר הקופצים על המשטח ואת הגילים שלהם.

• לצלם את המשטח, את הריפוד ואת האזור.

• לבקש מן הפארק דיווח בכתב על האירוע, ולשמור את הטופס שנחתם.

• לשאול אם יש מצלמות באולם, ולבקש לשמור את הצילום.

אחרי פציעה בפארק טרמפולינות בודקים מה קרה בפועל: כמה קפצו על המשטח ובאילו גדלים, מה היו הכללים ומי אכף אותם, מה היה מצב הריפוד והמתקנים, ומי השגיח. התשובות האלה, והקשר בינן לבין הפציעה, הן שקובעות אם יש כאן אחריות.