ספורט נשים והזדמנות שווה: מה החוק מחייב את האיגודים

שחקנית כדורסל בת עשרים ושתיים משחקת בקבוצת הנשים של אגודה ותיקה. קבוצת הגברים של אותה אגודה מתאמנת בשעות הערב הנוחות באולם המרכזי, עם פיזיותרפיסט קבוע ורופא בכל משחק. קבוצת הנשים מקבלת את השעות המאוחרות באולם המשני, בלי פיזיותרפיסט, ובמשחקים יש רק מגיש עזרה ראשונה. כשהיא נפצעת בברך, עוברים שלושה שבועות עד שהיא מגיעה לבדיקת הדמיה. בהנהלה אומרים לה שספורט נשים מקבל פחות כי יש פחות קהל, ושככה זה.

ייתכן שכך זה בפועל. אבל החוק אינו מסתפק ב"ככה זה". חוק הספורט מחייב את האיגודים לקבוע בתקנונים הוראות על הזדמנות שווה לפעילות נשים, ומחייב את גופי הספורט הנתמכים לתת ביטוי הולם לייצוג נשים בעובדים ובהנהלה. אלה חובות שבחוק, ולא רק הצהרות.

מה קובע החוק

• הזדמנות שווה בתקנון. סעיף 10(ב) לחוק מחייב כל התאחדות ואיגוד לקבוע בתקנונים שלהם הוראות בעניין מתן הזדמנות שווה לפעילות נשים בספורט. התקנונים מחייבים את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים בענף.

• ייצוג הולם. סעיף 9א קובע שבקרב העובדים וההנהלה של אגודות, ארגונים, התאחדויות ואיגודים שמקבלים תמיכה מן המדינה, יינתן ביטוי הולם בנסיבות העניין לייצוג נשים בסוגי המשרות השונים. כשנדרש לשם כך להעדיף אישה, תינתן העדפה אם המועמדים משני המינים הם בעלי כישורים דומים.

• דיווח לכנסת. אותם גופים חייבים לדווח בכתב, אחת לשנה ועד 31 בדצמבר, לוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת, על ביצוע חובת הייצוג. הוועדה דנה בדוח ורשאית להעיר ולהגיש את המלצותיה לשר.

• ייצוג במועצה הלאומית לספורט. המועצה הלאומית לספורט כוללת נציג של המועצה הציבורית לקידום ספורט הנשים בישראל, ובחלק מן המינויים אליה חובה למנות לפחות אישה אחת. בוועדה למניעת אלימות בספורט שהמועצה ממנה, לפחות שלושים אחוזים מן החברים יהיו נשים.

מה זה אומר בפועל

החוק אינו מפרט מה ייכלל בהוראות ההזדמנות השווה, והוא אינו קובע שכל קבוצה תקבל בדיוק אותו תקציב. תכלית ההוראה היא שההחלטות על משאבים, על שעות אימון, על מתקנים, על צוות רפואי ועל תחרויות לא יפלו נשים, ושהאיגוד יקבע בתקנון כללים לכך. כשספורטאיות מקבלות פחות, השאלה היא אם יש לכך הצדקה עניינית, ומה קובע התקנון של האיגוד.

כמה תחומים שבהם השאלה עולה לא פעם:

• מתקנים ושעות אימון.

• צוות רפואי וצוות מקצועי: רופא, פיזיותרפיסט, מאמן כושר.

• תחרויות: מספר התחרויות, לוח המשחקים, ההשתתפות בתחרויות בינלאומיות.

• נבחרות ומשלחות: מספר המקומות, הקריטריונים לבחירה.

• מלגות ותגמולים.

כשזה נוגע לגוף

השוויון בספורט אינו רק עניין של כבוד. הוא עשוי לנגוע גם לבריאות. ספורטאית שמשחקת בלי צוות רפואי זמין, או שמקבלת טיפול באיחור, עלולה להיפגע יותר מפציעה שלא טופלה בזמן. בחלק מן הענפים, סקירות מחקריות מצאו שיעור גבוה יותר של קרעים ברצועה הצולבת בברך אצל ספורטאיות מאשר אצל ספורטאים, ולכן מעקב מקצועי ותוכניות מניעה הם נושא שרפואת הספורט עוסקת בו.

כשספורטאית נפצעת, ומתברר שקבוצת הגברים באותו מועדון הייתה מקבלת את הטיפול שהיא לא קיבלה, הפער לבדו אינו מוכיח רשלנות. אבל הוא עשוי להיות חלק מן השאלה אם המועדון עמד בחובת הזהירות כלפיה, ואם העיכוב בטיפול החמיר את הפציעה.

ומה עם הביטוח והבדיקות

חובות הבטיחות של חוק הספורט חלות על ספורטאיות וספורטאים באותה מידה:

• סעיף 7 לחוק הספורט מחייב אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות שהם מארגנים, בכפוף לחריגים שבחוק, למשל תלמידה המבוטחת בביטוח התלמידים לגבי אותה פעילות. כשהחובה חלה, הכיסוי לא יפחת מביטוח התאונות האישיות של תלמידים, בלי הבדל בין ספורטאיות לספורטאים.

• הגוף המארגן לא ישתף ספורטאית בתחרות בלי הבדיקות הרפואיות הנדרשות, והיא חייבת להתייצב לבדיקה במועד שנקבע לה ולהשיב בכנות.

• כוח האדם הרפואי שנדרש בתחרות של גוף ספורט נקבע לפי הענף, ולא לפי מגדר הקבוצה. בכדורסל, למשל, התקנות מ-2022 דורשות בתחרות מגיש עזרה ראשונה או אח לפחות. לכן מגיש עזרה ראשונה במשחק של קבוצת הנשים עשוי לעמוד בדרישת התקנות, והשאלה שנשארת היא אם הפער בין הקבוצות עומד בחובת הזהירות ובהוראות ההזדמנות השווה.

הטרדה מינית ומוגנות

הרפורמה בחוק הספורט, שתחילתה בינואר 2027, מסמיכה את השר לקבוע הכשרה במניעת הטרדות מיניות בספורט בין התנאים לתעודת הסמכה של מאמן. כבר היום, התקנונים חייבים לכלול כללי אתיקה למאמנים, לספורטאים ולנושאי משרה. ספורטאית שנפגעה מהתנהגות לא ראויה של מאמן או של בעל תפקיד יכולה לפנות למוסדות האיגוד, ובמקביל לגורמים המוסמכים לפי הדין הכללי.

מה ספורטאית יכולה לעשות

• לבקש את התקנון של האיגוד, ולבדוק מה נקבע בו על הזדמנות שווה.

• כשהאיגוד מקבל תמיכה מן המדינה ומחזור העסקים השנתי שלו עולה על מיליון וחצי שקלים, הוא רשות ציבורית לעניין חוק חופש המידע, ואפשר לבקש ממנו מידע, למשל על חלוקת משאבים בין קבוצות נשים וגברים.

• לתעד פערים: שעות, מתקנים, צוות רפואי, תחרויות.

• כשיש פציעה, לשמור תיעוד של הטיפול שניתן ושל הזמן שעבר עד שניתן.

הריון, אמהות וחוזים

ספורטאיות מקצועיות נתקלות בשאלה שספורטאים אינם נתקלים בה: מה קורה לחוזה, למלגה ולמקום בסגל כשהן נכנסות להריון. במועדונים ובאיגודים שבהם אין מדיניות כתובה, ההחלטה מתקבלת לא פעם בלי שאיש הכריע בה במפורש.

ספורטאית שהיא עובדת של המועדון עשויה ליהנות מן ההגנות של דיני העבודה, ובהן חוק עבודת נשים, שמגן על עובדות בהריון מפני פיטורים בתנאים שקבועים בו. ספורטאית שאינה עובדת, למשל ספורטאית במלגה, תלויה יותר בתקנון ובמדיניות של האיגוד. כאן עשויה לעלות חובת ההזדמנות השווה: תקנון שאינו מתייחס להריון ולחזרה ממנו, או שמעניש ספורטאית על כך שילדה, מעורר שאלה אם הוא עומד בחובה לקבוע הוראות על הזדמנות שווה לפעילות נשים.

ספורטאית שעומדת בפני הריון כדאי שתבקש בכתב את מדיניות המועדון והאיגוד בעניין, ותשמור את התשובה.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

אגודה מקצה לקבוצת הנשים ולקבוצת הגברים שעות אימון מקבילות, פיזיותרפיסט משותף וצוות רפואי זהה בתחרויות, ומפרסמת את הקריטריונים. יש פער בשכר השחקנים, שנובע מהסכמי חסות שונים. כאן תנאי הבטיחות והטיפול זהים, והפער בשכר נבחן בנפרד, לפי מקורו והצדקתו.

אגודה משאירה את קבוצת הנשים בלי פיזיותרפיסט ובלי רופא בתחרויות, בעוד שקבוצת הגברים מקבלת את שניהם. שחקנית נפצעת ומקבלת טיפול באיחור של שבועות. כאן הפער מעורר גם שאלה של שוויון וגם שאלה של זהירות, ויש לבחון אם העיכוב בטיפול החמיר את הפציעה.

חוק הספורט מחייב את האיגודים לקבוע בתקנון הוראות על הזדמנות שווה לפעילות נשים, ומחייב גופים נתמכים לתת ביטוי הולם לייצוג נשים. כשספורטאית מקבלת פחות, נבחן מה קובע התקנון, אם יש לפער הצדקה עניינית, ואם הוא נגע גם לבטיחות ולטיפול הרפואי שקיבלה.