פציעה בטורניר בחו"ל: מי מבטח את הספורטאי הישראלי

טניסאי בן שבע עשרה נוסע עם אביו לסדרת טורנירי נוער באירופה. לפני הנסיעה הם קונים באינטרנט ביטוח נסיעות רגיל, בשלוש דקות. בטורניר השני הוא קורע רצועה בקרסול, מאושפז יומיים ונזקק לניתוח. חברת הביטוח דוחה את התביעה: הפוליסה מחריגה פציעות בזמן השתתפות בתחרויות ספורט, אלא אם נרכשה הרחבה. אבא שלו היה בטוח שביטוח נסיעות מכסה הכול.

זה מצב מתסכל ומוכר. ביטוח נסיעות רגיל נבנה לא פעם בשביל תייר, ולא בשביל ספורטאי שנוסע כדי להתחרות. ההבדל כתוב בפוליסה, ולכן כדאי לקרוא אותו לפני הנסיעה ולא אחרי הפציעה.

ביטוח נסיעות רגיל אינו בהכרח ביטוח ספורט

יש פוליסות נסיעות שמבחינות בין פעילות פנאי רגילה לבין ספורט תחרותי, מקצועי או אתגרי. יש שמחריגות מן הכיסוי פציעות שנגרמו בזמן השתתפות בתחרות, או בזמן אימונים לקראתה, או מאפשרות לכסות אותן רק ברכישת הרחבה. לעיתים ההחרגה רחבה יותר. מה שקובע הוא הנוסח של הפוליסה שנרכשה.

מה שחשוב לבדוק בפוליסה לפני הנסיעה:

• האם יש החרגה לספורט תחרותי, מקצועי או אתגרי, ומה ההגדרה שלו.

• האם הענף שלכם מופיע ברשימת הענפים שדורשים הרחבה.

• מה כולל הכיסוי הרפואי: אשפוז, ניתוח, טיפולי המשך, הטסה רפואית לישראל.

• האם יש כיסוי לאובדן כושר או לנכות, או רק להוצאות רפואיות.

• מה הנוהל בזמן אירוע: למי מתקשרים, ומה צריך אישור מראש.

כשהנסיעה מטעם מועדון או איגוד

המצב שונה כשהספורטאי נוסע במסגרת משלחת של אגודה, של איגוד או של נבחרת. אז עולות שאלות נוספות:

• האם הגוף השולח ערך ביטוח למשלחת, ומה הוא מכסה.

• האם חלה חובת הביטוח שבסעיף 7 לחוק הספורט. הסעיף מחייב אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם, בכפוף לחריגים, למשל תלמיד המבוטח בביטוח התלמידים לגבי אותה פעילות. לשון החוק אינה מוגבלת לפעילות בישראל: תחרות שהגוף עצמו מארגן בחו"ל היא תחרות "המאורגנת בידו". כאשר גוף ישראלי שולח ספורטאים לתחרות שמארגן גוף זר, עצם השליחה אינה מספיקה לבדה לקביעה שהתחרות מאורגנת מטעמו לעניין סעיף 7. יש לבדוק את מעורבותו בארגון, את ההסדרים החלים ואת הביטוח שנערך.

• אם חלה החובה, תקנות 2025 קובעות רף מזערי לכיסוי, שנצמד לביטוח התאונות האישיות של תלמידים ובלבד שהמקרה אירע בפעילות ספורט מאורגנת. ביטוח כזה משלם בעיקר לפי סוג הפגיעה ודרגת הנכות, ואינו בהכרח מכסה הוצאות רפואיות בחו"ל. לכן גם כשיש ביטוח ספורט, כדאי לבדוק מה הוא כולל.

• מי אחראי לארגון: לינה, הסעות, לוח זמנים, צוות רפואי, ומה קורה אם משהו בארגון גרם לפציעה.

גוף ששולח ספורטאים, בעיקר קטינים, לתחרות בחו"ל, חב חובת זהירות בארגון הנסיעה ובהשגחה עליהם. כשהוא אומר להורים שיש ביטוח ובפועל אין, או כשלא ערך ביטוח שהיה חייב לערוך, עשויה לעלות שאלה של אחריותו. מאמר נפרד באתר עוסק בפציעה בנבחרת ובמחנה אימון.

כשהפציעה מתגלה בארץ

לא כל פציעה מתגלה במקום. ספורטאי שחוזר עם כאב, ורק בארץ מתגלה קרע או שבר, צריך להראות שהפגיעה אירעה בחו"ל, בזמן התחרות. לכן חשוב לתעד כבר שם: לפנות לרופא של הטורניר, לבקש מסמך רפואי, לצלם את מסמכי הטיפול, ולשמור את כל הקבלות.

חוק חוזה הביטוח מחייב להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע עליו. איחור בהודעה עלול להקטין את התגמולים אם מנע מן המבטח לברר את חבותו או הכביד על כך, אלא אם היה לאיחור טעם מוצדק. גם הפוליסה עשויה לקבוע נוהל הודעה, וכדאי לפעול לפיו.

מי עוד עשוי להיות אחראי

מעבר לביטוח, ייתכן שפציעה בחו"ל נגרמה ברשלנות של מישהו: מגרש פגום באתר התחרות, מארגן שלא דאג לסידורי בטיחות, או מלון שבו קרתה תאונה. תביעה נגד גורם זר מעלה שאלות של דין זר ושל מקום השיפוט, והיא מורכבת יותר. גם כשהגורם הוא ישראלי, מועדון או איגוד שארגנו את הנסיעה, אפשר ככלל לפנות אליו בישראל, אבל הדין שיחול על האירוע אינו בהכרח הדין הישראלי. ככלל, על עוולה חל דין המקום שבו היא בוצעה. החריג, שמיושם במקרים נדירים, מאפשר להחיל דין של מדינה אחרת כשהקשר בין מקום ביצוע העוולה לעוולה מקרי ולמדינה האחרת זיקה הדוקה יותר לעוולה (ע"א 1432/03 ינון נ' קרעאן, 2004).

רשימת בדיקה לפני טורניר בחו"ל

• לקרוא את סעיף ההחרגות בפוליסה, ולחפש את המילים ספורט, תחרות, מקצועי, אתגרי.

• לרכוש הרחבה לספורט תחרותי, אם נדרשת, ולוודא שהענף מכוסה.

• לבקש מן המועדון או מן האיגוד, בכתב, את פרטי הביטוח שהם ערכו למשלחת.

• לבדוק מה הכיסוי לניתוח בחו"ל ולהטסה רפואית.

• לשמור בטלפון את מספר המוקד של המבטח ואת מספר הפוליסה.

• לבדוק אם יש לכם ביטוח פרטי נוסף, כמו ביטוח תאונות אישיות, שחל גם בחו"ל.

מחנה ספורט או מרתון בחו"ל שנרכש כחבילה

לא רק ספורטאים תחרותיים נוסעים. מחנות טניס באירופה, חבילות לריצת מרתון בעיר אחרת וטיולי אופניים מאורגנים נמכרים לחובבים גם בידי חברות ישראליות. כשמשהו משתבש, השאלה אינה רק מה מכסה ביטוח הנסיעות, אלא גם מה אחריות החברה שמכרה את החבילה ואירגנה אותה.

חברה שמארגנת חבילת ספורט ומציגה את עצמה כמי שדואגת למסלול, למאמנים, להסעות ולבטיחות, עשויה לחוב חובת זהירות בבחירת הספקים ובמידע שהיא מוסרת. מאמן שסופק בחבילה ולא היה מתאים לרמה, מסלול רכיבה שלא התאים לרמה שהובטחה, או היעדר כל סידור רפואי, הם שאלות שאפשר להפנות גם לחברה בישראל, ולא רק לגורם הזר.

לפני שנרשמים, כדאי לשאול את החברה בכתב מה כלול: מי המאמנים, מה הרמה, איזה ביטוח החברה עצמה עורכת, ומה קורה אם נפצעים.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

טניסאית בוגרת קוראת את הפוליסה לפני הנסיעה, רוכשת הרחבה לספורט תחרותי, ונפצעת בטורניר באירופה. השאלה אם הניתוח וההטסה מכוסים נבחנת לפי תנאי הפוליסה וההרחבה שרכשה, שנועדה לכסות את מה שההחרגה הכללית מוציאה.

משלחת נוער של מועדון יוצאת לטורניר. המועדון אומר להורים שיש ביטוח, אבל בפועל נערך ביטוח נסיעות רגיל שמחריג ספורט תחרותי. נער נפצע ונזקק לניתוח. כאן נבחן מה בדיוק נאמר להורים, האם הסתמכו על כך, והאם המועדון היה חייב לבטח את הנער לפי חוק הספורט באותן נסיבות.

לספורטאי שנוסע להתחרות, השאלות שנבחנות אחרי פציעה הן מה מכסה הפוליסה שנרכשה ומה היא מחריגה, האם הגוף השולח ערך ביטוח או היה חייב לערוך, ומי אחראי לארגון הנסיעה. את רובן אפשר לברר לפני היציאה, בקריאת הפוליסה ובבקשה בכתב מן המועדון או מן האיגוד.