פגיעה מכדור או ממחבט: צופה, מגרש סמוך ובן הזוג במשחק זוגות

שני זוגות משחקים במשחק ערב במועדון. אחד השחקנים עומד ליד הרשת, והשותף שלו, מאחוריו, מנסה להחזיר כדור גבוה במכה חזקה. המחבט פוגע בפנים של השחקן שליד הרשת. שן שבורה, חתך בשפה. כולם עוזרים, מביאים קרח, ואומרים את מה שאומרים תמיד: זה קורה, זה טניס. והשחקן שנפגע, שלא רוצה לריב עם חבר, מסכים.

במקרה הזה ייתכן שהם צודקים. אבל לא תמיד. יש פגיעות מכדור וממחבט שהן חלק מן הסיכון הרגיל של המשחק, ויש כאלה שעולה לגביהן שאלה אם מישהו לא עשה את מה שהיה צריך: מועדון שלא הפריד בין מגרשים, מאמן שהעמיד עשרה ילדים עם מחבטים צמודים זה לזה, או שחקן שחבט בזעם לכיוון יריב.

הסיכון הרגיל: כדור שסטה, מכה שהחטיאה

כדורים עפים לכל כיוון, ומחבטים מונפים מהר. פגיעה מכדור של היריב, או מבן זוג שהחטיא בתנועה רגילה של המשחק, היא לרוב חלק מן הסיכון הרגיל של המשחק. בפגיעה בין משתתפים באותו משחק נבחן אם השחקן נהג כפי ששחקן סביר היה נוהג בנסיבות המשחק. טעות רגילה במהלך משחק, כמו מכה שהחטיאה, אינה מלמדת לבדה על רשלנות. השאלה נעשית אחרת כשהפגיעה חורגת באופן ברור מן המשחק, למשל חבטה מכוונת לכיוון יריב שלא במהלך נקודה, או מחבט שהוטח בזעם. בפגיעה מכוונת עשויה לעלות גם עוולת התקיפה.

לכן, בפגיעה בין שחקנים באותו משחק, השאלה אינה רק אם הייתה פגיעה, אלא אם היא נבעה מן המשחק עצמו או ממשהו שחרג ממנו.

המגרש הסמוך

כדור שעף ממגרש אחר אינו חלק מן המשחק שבו השחקן שנפגע השתתף. עצם הפגיעה אינה מלמדת לבדה על רשלנות, אבל היא מעוררת שאלות על מי שתכנן ומתחזק את המתחם:

• האם יש רשת הפרדה בין המגרשים, והאם היא שלמה ובגובה סביר?

• האם המרווח בין המגרשים מספיק, כך ששחקן שרץ לכדור רחב אינו נכנס למגרש השכן?

• האם יש שילוט ונוהל להחזרת כדורים, כך ששחקנים לא נכנסים למגרש פעיל כדי לאסוף כדור?

צופים, מאמנים וילדים בצד

צופה שיושב על ספסל קרוב לקו, הורה שמחכה לילד ליד הגדר, או ילד קטן שמשחק בצד המגרש, אינם משתתפים במשחק. לגביהם השאלה היא אם המקום שבו ישבו או עמדו היה מוגן באופן סביר. מקום ישיבה שממוקם בקו הפגיעה של כדורים, בלי רשת מגן, הוא החלטה של המועדון או של מארגן הטורניר, והיא עשויה להיבחן. גם מאמן שמזין כדורים ממכונה או מסל חשוף לפגיעות, ונבחן אם המועדון שמעסיק אותו עשה את מה שסביר כדי להגן עליו.

שיעורים קבוצתיים

שיעור קבוצתי של ילדים הוא מקור אפשרי לפגיעות ממחבט: עשרה ילדים על מגרש אחד, מתרגלים חבטות בו בזמן, והמרחקים ביניהם קטנים מדי. ילד שמניף את המחבט פוגע בחבר שעומד מאחוריו. חובת הזהירות של המאמן עשויה לכלול סידור של התרגיל כך שיהיה מרווח בטוח בין הילדים, קביעת כיוון תנועה, ווידוא שילדים אינם עומדים בטווח של מחבט מונף. פגיעה כזו מעוררת שאלה על ארגון התרגיל, ולא רק על המשחק.

העין

פגיעה מכדור טניס בעין עלולה להיות חמורה, גם כשנראה שעבר רק שטף דם קטן. לכן כדאי לפנות לבדיקת עיניים באותו יום, גם אם הראייה נראית תקינה. התיעוד של הבדיקה הראשונה הוא לא פעם ראיה חשובה בהמשך.

החבר, והביטוח שאולי יש לו

סיבה שכיחה לכך ששחקנים לא בודקים פגיעה שגרם להם חבר היא שהם לא רוצים לתבוע חבר. הדאגה מובנת, אבל כדאי לדעת שיש פוליסות, למשל חלק מביטוחי הדירה, שכוללות כיסוי של אחריות כלפי צד שלישי. אם הכיסוי חל, ואם החבר אחראי לפגיעה, הפיצוי עשוי להגיע מן המבטח ולא מכיסו של החבר. חוק חוזה הביטוח אף מאפשר לצד השלישי לדרוש מן המבטח לשלם לו ישירות את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, בתנאים שבחוק. השאלה אם פוליסה מסוימת מכסה פעילות מחוץ לדירה, ופעילות ספורט בכלל, תלויה בנוסח שלה, ולכן כדאי לבדוק ולא להניח מראש שאין כיסוי.

מה לעשות אחרי פגיעה

• לפנות לטיפול רפואי באותו יום, ובפגיעה בעין לבדיקת עיניים גם כשהראייה נראית תקינה.

• לרשום איך קרתה הפגיעה: מאיזה מגרש הגיע הכדור, איפה עמד כל אחד, מה היה המרווח.

• לצלם את המקום, את רשת ההפרדה ואת מיקום הספסלים.

• לרשום את שמות העדים.

• להודיע למועדון או למארגן בכתב.

פאדל: אותן שאלות, מגרש קטן יותר

אותן שאלות עולות גם בפאדל. המגרש קטן יותר, ארבעה שחקנים נמצאים קרוב זה לזה, הכדור חוזר מקירות הזכוכית, והמחבט מונף במרחק קצר מן הפנים של השותף.

גם שם ההבחנה זהה: פגיעה בתנועה רגילה של המשחק היא לרוב חלק מן הסיכון הרגיל, ופגיעה שנבעה מסיכון נוסף, כמו שיעור קבוצתי צפוף מדי או מגרש שהזכוכית שלו פגומה, מעוררת שאלה אחרת. באתר המשרד יש מאמרים נפרדים על פגיעה מזכוכית במגרש פאדל ועל החלקה במגרש, שמרחיבים על השאלות האלה.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

במשחק זוגות, שחקן ליד הרשת נפגע מכדור חזק של היריב בחבטה רגילה. בנסיבות אלה הפגיעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של טניס, ובלי נסיבות נוספות אין סימן לחריגה מן המשחק.

בשיעור קבוצתי של שנים עשר ילדים על מגרש אחד, המאמן מסדר אותם בשורה צפופה לתרגול פורהנד בו בזמן. ילד מניף ופוגע בפנים של הילד שמאחוריו. כאן נבחן אם ארגון התרגיל, המרווח בין הילדים וההשגחה היו סבירים, ואם הם שגרמו לפגיעה.

פגיעה מכדור או ממחבט במהלך משחק היא לרוב חלק מן הסיכון הרגיל של טניס. כשהפגיעה הגיעה ממגרש סמוך, מסידור של תרגיל או ממקום ישיבה חשוף, נבחן מה עשו המועדון, המאמן או המארגן, ואם מה שלא נעשה הוא שגרם לפגיעה.