טעות בניתוח: מתי היא נחשבת רשלנות רפואית

לא כל תוצאה קשה היא רשלנות: נקודת המוצא המשפטית

כל ניתוח, גם כזה שבוצע במיומנות מלאה, כרוך בסיכונים. הרפואה אינה מדע מדויק, גוף האדם מגיב באופן שונה מאדם לאדם, ולעיתים מתממש סיכון מוכר חרף זהירות מרבית. לכן נקודת המוצא בדין הישראלי היא שתוצאה קשה של ניתוח אינה מלמדת כשלעצמה על התרשלות.

המסגרת המשפטית לבחינת טעות בניתוח היא עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. כפי שמבואר במאמר העוסק בארבעת היסודות של רשלנות רפואית, נדרש להוכיח חובת זהירות, הפרה שלה, נזק ממשי וקשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק.

בהקשר הניתוחי, לב המחלוקת הוא כמעט תמיד יסוד ההפרה: האם המנתח והצוות פעלו כפי שצוות סביר היה פועל באותן נסיבות. התשובה לשאלה זו היא שמבחינה בין סיבוך לגיטימי לבין טעות המקימה אחריות בנזיקין.

סיבוך צפוי מול התרשלות: היכן עובר הקו

סיכון מוכר. לכל פרוצדורה כירורגית סיכונים המתועדים בספרות הרפואית: זיהום, דימום, פגיעה במבנים סמוכים, קשיי החלמה. כאשר סיכון כזה מתממש אף שהניתוח בוצע בטכניקה מקובלת ובזהירות ראויה, מדובר ככלל בסיבוך צפוי שאינו מקים אחריות.

חריגה מהמקובל. התמונה משתנה כאשר הנזק נגרם מפני שהצוות סטה מהפרקטיקה המקובלת. פגיעה במבנה אנטומי שניתן וצריך היה לזהות, השארת גוף זר בגוף המנותח, ניתוח באתר שגוי או התעלמות מממצא מדאיג במהלך הניתוח אינם סיכון טבעי של הפרוצדורה אלא חריגה ממנה.

מבחן המנתח הסביר. ההתנהלות נבחנת לפי הידע והפרקטיקה שהיו מקובלים בזמן הניתוח, ולא בחוכמה שלאחר מעשה. קיומן של כמה שיטות ניתוח לגיטימיות אינו מלמד על התרשלות: מנתח שבחר בשיטה מקובלת אחת מבין כמה פעל כשורה, גם אם בדיעבד נראית שיטה אחרת עדיפה.

ניהול הסיבוך. לעיתים הסיבוך עצמו צפוי, אך הטיפול בו לאחר שהתגלה הוא הרשלני. איחור בזיהוי דימום או זיהום, השתהות בהחזרת המנותח לחדר הניתוח או שחרור מוקדם ללא מעקב הולם עלולים להפוך סיבוך לגיטימי לנזק שמקורו בהתרשלות.

הסכמה מדעת: היקף ההסבר שיש לתת לפני הניתוח

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, קובע כי אין לבצע ניתוח אלא לאחר שניתנה לו הסכמה מדעת. הסכמה מדעת אינה חתימה על טופס, אלא תולדה של הסבר ממשי: מהות הפרוצדורה, סיכוייה וסיכוניה, תופעות הלוואי האפשריות והחלופות הקיימות, לרבות האפשרות שלא לנתח כלל.

היקף ההסבר. ככל שהניתוח דחוף פחות, כך מתרחבת חובת הגילוי. לפני ניתוח אלקטיבי, ובוודאי לפני ניתוח שאינו הכרחי מבחינה רפואית, נדרש הסבר מקיף במיוחד, שכן למטופל שהות אמיתית לשקול את הסיכון מול התועלת ולבחון חלופות.

עיתוי ואופן ההסבר. הסבר הנמסר דקות ספורות לפני הכניסה לחדר הניתוח שונה מהותית מהסבר שניתן ימים מראש, בנחת ובאפשרות לשאול שאלות. גם זהות המסביר נבחנת: שיחה עם רופא המכיר את הפרוצדורה אינה דומה למסירת טופס לחתימה בידי גורם מנהלי.

משמעות ההפרה. כאשר לא ניתן הסבר הולם והתממש סיכון שלא הוצג למטופל, עשויה לקום עילת תביעה גם אם הניתוח עצמו בוצע ללא דופי, שכן נשללה מהמטופל האפשרות להחליט באופן מושכל אם ליטול את הסיכון על עצמו.

תיעוד הניתוח: מה חשוב לתעד ולשמור

חוק זכויות החולה מחייב ניהול רשומה רפואית מלאה ושמירתה. בהקשר הניתוחי כוללת הרשומה את דוח הניתוח, רישומי ההרדמה והניטור, טופסי ההסכמה, גיליון ההתאוששות, רישומי המעקב שלאחר הניתוח ותוצאות הבדיקות וההדמיות.

דוח הניתוח הוא מסמך המפתח. דוח ערוך כראוי מתאר את מהלך הניתוח, את הממצאים, את הקשיים שהתעוררו ואת האופן שבו טופלו. דוח לקוני, כללי או כזה שנערך באיחור הוא ממצא ראייתי בפני עצמו, המעורר שאלות על שאירע בפועל.

מה חשוב לתעד מצד המטופל. כדאי לשמור כל מסמך שנמסר, לרשום את מועדי הפניות והתלונות שלאחר הניתוח, את שמות המטפלים שנכחו בשיחות ההסבר ואת תוכן הדברים שנאמרו, ולבקש העתק מלא של הרשומה הרפואית סמוך ככל האפשר לאירוע.

נזק ראייתי. כאשר תיעוד שהיה חייב להתקיים חסר, עשוי נטל ההוכחה לגבי אותה עובדה לעבור אל המוסד הרפואי, מכוח דוקטרינת הנזק הראייתי שפותחה בפסיקה. חסר ברשומה אינו פועל אפוא לחובת המטופל, אלא דווקא לחובת מי שהיה אחראי לניהולה.

זיהוי הגורם האחראי: מנתח, מרדים, צוות או מוסד

חדר ניתוח הוא מערכת של גורמים: מנתח וסייעיו, רופא מרדים, צוות סיעודי ומכשור. טעות עלולה להתרחש בכל חוליה ובכל שלב: בקבלת ההחלטה לנתח, בהכנה לניתוח, בביצועו, בהשגחה בהתאוששות ובמעקב שלאחר השחרור.

האבחנה בין הגורמים חשובה. נזק שמקורו בטכניקה הכירורגית מופנה אל המנתח, נזק שמקורו בהרדמה או בניטור מופנה אל צוות ההרדמה, ונזק שנגרם בהשגחה לקויה לאחר הניתוח עשוי להצביע על הצוות הסיעודי ועל נוהלי המחלקה.

אחריות המוסד הרפואי. בית החולים או המרפאה נושאים ככלל באחריות שילוחית למעשי הצוות המועסק בהם, ולעיתים גם באחריות ישירה: תשתית לקויה, מצבת כוח אדם חסרה, היעדר נהלים או בקרה רופפת על גורמים חיצוניים הפועלים בין כתליהם.

המשמעות המעשית היא שזיהוי הגורם האחראי משליך על אופן ניסוח התביעה ועל זהות הנתבעים, ובניתוחים פרטיים גם על שאלת חלוקת האחריות בין המנתח הפרטי לבין המוסד שבו בוצע הניתוח. חוות הדעת הרפואית נדרשת לסייע גם באיתור החוליה שכשלה.

כיצד נבנית ההוכחה בתיק של טעות בניתוח

תביעה בגין טעות בניתוח מחייבת צירוף חוות דעת של מומחה רפואי מהתחום הכירורגי הרלוונטי, הקובעת במה סטה הטיפול מהמקובל ומה נגרם בעקבות הסטייה. הדרך הראייתית המלאה, מאיסוף הרשומה ועד גילוי המסמכים, מבוארת במאמר העוסק בהוכחת רשלנות רפואית.

בליבת הבדיקה עומדת השוואה: בין דוח הניתוח לבין ההדמיות והממצאים שלפני הניתוח ואחריו, בין ההתוויה הרפואית לניתוח לבין מצבו של המטופל בפועל, ובין הנהלים המחייבים לבין מה שתועד. פערים בין אלה הם התשתית לטענת ההתרשלות.

עקרונות אלה חלים על כל תחומי הכירורגיה, מניתוחים אורתופדיים ועד ניתוחי בטן, ומקבילים לבחינה הנהוגה בתחומים סמוכים, כדוגמת בחינת ניהול הלידה בתיקי רשלנות רפואית בלידה. בכל תחום נבחנת ההתנהלות אל מול הסטנדרט המקצועי המקובל בו.

טעויות שכדאי להימנע מהן

השתהות. דיני ההתיישנות קובעים מועדים להגשת תביעה, וחלוף הזמן פוגע גם בזמינות הראיות ובזיכרון העדים. בירור מוקדם של המקרה, סמוך לניתוח, עדיף תמיד על המתנה ממושכת.

ויתור על הרשומה. הסתפקות בהסברים שנמסרו בעל פה מצד המוסד המטפל, בלי לדרוש את הרשומה הרפואית המלאה, מותירה את המטופל בלי הכלי המרכזי לבירור. הזכות לקבלת העתק הרשומה מעוגנת בחוק זכויות החולה, וראוי לממשה בכתב ובמועד.

חתימה ללא בדיקה. חתימה על מסמכי ויתור, פשרה או סילוק מול המוסד המטפל או מבטחיו, בטרם נבחן המקרה בידי גורם מקצועי בלתי תלוי, עלולה לחסום מיצוי זכויות עתידי.

הנחות מוקדמות. ההנחה שכל נזק לאחר ניתוח הוא רשלנות שגויה באותה מידה כמו ההנחה שכל נזק הוא סיבוך שאין מה לעשות בעניינו. שתי ההנחות מייתרות את הבירור המקצועי, שהוא הדרך היחידה לדעת היכן עובר הקו במקרה נתון.

מתי כדאי לפנות לייעוץ משפטי

פנייה לייעוץ משפטי ראויה בכל מקרה שבו תוצאת הניתוח חורגת באופן ניכר ממה שהוסבר מראש, כאשר מתעורר חשד שסיכון מהותי לא הוצג לפני הניתוח, כאשר הרשומה הרפואית אינה נמסרת או מתגלה כחסרה, או כאשר נדרש טיפול מתקן שלא נצפה.

עורך דין העוסק בתחום יוכל להעריך, יחד עם מומחה רפואי, האם קיימת תשתית לטענת התרשלות או להפרת חובת הגילוי, ומי הגורם שראוי להפנות אליו את הטענות. משרד עורכי דין יניב גביש עוסק בדיני נזיקין וברשלנות רפואית ומלווה נפגעים בבירור מקרים מסוג זה.

יודגש כי האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ואינו תחליף לו, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו הקונקרטיות.

סיכום

טעות בניתוח נחשבת רשלנות רפואית כאשר מוכח שהצוות סטה מהסטנדרט של מנתח סביר, או שהניתוח בוצע בלי שניתן למטופל הסבר הולם המקים הסכמה מדעת, ושסטייה זו היא שגרמה לנזק. סיבוך צפוי שהתממש חרף התנהלות תקינה אינו מקים אחריות.

המפתח לבירור ההבחנה מצוי ברשומה הרפואית, בדוח הניתוח ובחוות דעת מומחה. תיעוד מוקדם ומלא, איסוף שיטתי של המסמכים ופנייה לבירור מקצועי במועד הם שמאפשרים לבחון את המקרה לעומקו ולמצות את הזכויות כדין.