מעבר ספורטאי קטין בין אגודות: מה החוק מתיר, ומתי אפשר לעזוב מיד

נער בן ארבע עשרה משחק כדורגל באגודה כבר שש שנים. בשנה האחרונה היחסים עם המאמן החדש התדרדרו: צעקות, השפלות מול הקבוצה, והוא יושב על הספסל שבוע אחרי שבוע. הוא מתחיל לסרב ללכת לאימונים, ומדבר על עזיבת הספורט. אגודה אחרת בעיר מוכנה לקבל אותו מיד. האגודה שלו מסרבת לשחרר, ואומרת להורים שבלי שחרור הוא לא יזוז.

ייתכן שהאגודה אינה מספרת את כל התמונה. חוק הספורט קובע כללים מפורשים למעבר של ספורטאים צעירים בין אגודות, גם בלי הסכמת האגודה. ויש בו הוראה שמתאימה בדיוק לשאלה שעולה כאן: מה קורה כשהמשך הפעילות באגודה עלול לגרום לילד נזק של ממש.

הכלל: מעבר בלי הסכמה, לפי גיל ועונה

סעיף 11א לחוק הספורט קובע, לפי גיל הספורטאי, מתי הוא יכול לעבור לאגודה אחרת גם כשהאגודה אינה מסכימה:

• מתחת לגיל 15. הספורטאי מודיע על רצונו לעבור, והוא יכול לעבור לכל אגודה אחרת. אם מסר את ההודעה במחצית הראשונה של העונה, המעבר בתוך 30 יום מתחילת המחצית השנייה. אם מסר אותה במחצית השנייה, בתוך 30 יום מסיום העונה.

• מגיל 15 ועד 17. אם ההודעה נמסרה בפגרה, המעבר בסיומה של עונת ספורט אחת. אם נמסרה במחצית הראשונה של העונה, המעבר בסיום אותה עונה. במחצית השנייה של העונה אפשר להודיע רק אם ועדה מיוחדת אישרה שהתקיימו נסיבות חריגות, כפי שנקבע בתקנון, ואז המעבר בסיום אותה עונה.

• מגיל 17. הספורטאי יכול להגיש בפגרה טופס הסגר ולעבור לאגודה אחרת אחרי תקופת ההסגר, שנקבעת בתקנון ואינה עולה על עונה אחת. בתקופת ההסגר אסור לו להשתתף בתחרויות באותו ענף, בארץ ובחו"ל. התנאים, לרבות תשלום או גמול לאגודה שממנה הוא עוזב, נקבעים בתקנון לפי גיל הספורטאי, משך פעילותו באגודה והמשאבים שהושקעו באימונו.

הגבול בין שני הכללים האחרונים הוא יום ההולדת ה-17: ספורטאי שמלאו לו 17 שנים נכנס לכלל של טופס ההסגר.

חשוב: בענפי ספורט אישיים השר רשאי לקבוע הסדרים אחרים, ואיגודים והתאחדויות רשאים לכלול בתקנון שלהם הוראות אחרות להעברת ספורטאים עד גיל 17, אם השר אישר אותן בהסכמת ועדת החינוך של הכנסת והן פורסמו ברשומות. לכן, לפני שפועלים, בודקים גם את התקנון של האיגוד בענף.

החריג החשוב: נזק של ממש

הוראה אחת בסעיף 11א עומדת לצד כל לוחות הזמנים. לפיה, ספורטאי שטרם מלאו לו 18, שהמשך פעילותו באגודה בלתי סביר או בלתי אפשרי מסיבות שאינן תלויות בו, או שהמשך הפעילות עלול לגרום לו נזק של ממש, רשאי להודיע על רצונו לעבור ויכול לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 יום מיום ההודעה.

מה יכול להיחשב כך? החוק אינו מפרט, וכל מקרה נבחן לגופו. אפשר לחשוב, למשל, על יחס משפיל ומתמשך מצד מאמן, על לחץ שגורם לפגיעה נפשית, על התעלמות חוזרת מפציעה ודחיקה לשחק בכאב, או על מצב שבו הקבוצה של הילד פורקה ולא נותרה לו מסגרת לשחק בה. השאלה אם מצב מסוים עומד בתנאי החוק היא שאלה שבמחלוקת מכריע בה השופט.

אם האגודה אינה מסכימה, הספורטאי מבקש הכרעה משופט שמונה לפי סעיף 12 לחוק. אם השופט קבע שהמשך הפעילות אכן בלתי סביר או בלתי אפשרי מסיבות שאינן תלויות בספורטאי, או עלול לגרום לו נזק של ממש, הספורטאי יכול לעבור לכל אגודה אחרת בתוך 30 יום מן ההחלטה, ובתנאים שהשופט קבע.

הערר לפני שופט: סעיף 12

סעיף 12 לחוק קובע שכאשר אגודה אסרה או הגבילה את העברתו של ספורטאי לפי התקנון, או לא הסכימה להעברתו לפי סעיף 11א, רשאי הספורטאי לערור על החלטתה לפני שופט שמינה השר, בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון, לעניין עררים כאלה. השופט רשאי לאשר את החלטת האגודה, לבטל אותה או לשנות אותה. זו אינה ערכאה פנימית של האגודה או של האיגוד, אלא שופט שמונה לתפקיד הזה.

מה האגודה חייבת לספר לכם

הוראה שכדאי להכיר: בעת הצטרפותו של ספורטאי שטרם מלאו לו 17 לאגודת ספורט, האגודה חייבת למסור לו מידע בכתב על זכויותיו לפי כל דין ולפי התקנון, לרבות על האפשרות לעבור לאגודה אחרת ועל התנאים. החוק מסמיך את השר לקבוע בתקנות את אופן מסירת המידע ואת מועדיו. אגודה שלא מסרה את המידע הזה בכתב בעת ההצטרפות לא עמדה בחובה שבסעיף, וכדאי לבקש ממנה עכשיו את מה שהייתה צריכה למסור.

טופס ההרשמה, ומה חותמים עליו

סעיף 11ב לחוק מורה לשר לקבוע בתקנות את המידע שאגודת ספורט חייבת לכלול בטופס ההרשמה אליה. בטופס ההרשמה, שהורים חותמים עליו לעיתים ביום הראשון בלי לקרוא, עשויים להופיע סעיפים על התחייבות להישאר באגודה, על תשלום אם הילד יעזוב, או על ויתור על זכויות. ככלל, סעיף בטופס אינו יכול לשלול מן הספורטאי הצעיר את מה שהחוק מקנה לו, כמו האפשרות לעבור במועדים שבסעיף 11א או לעזוב כשהמשך הפעילות עלול לגרום לו נזק של ממש.

לכן, כשאגודה מציגה טופס שנחתם לפני שש שנים, הצעד הראשון הוא לקרוא אותו לצד החוק ולצד התקנון של האיגוד, ולבדוק מה מהם מחייב ובאיזה היקף.

ילד שנפצע ורוצה לעבור

מצב נפוץ נוסף הוא ילד שנפצע, והאגודה ממשיכה לדחוק בו לחזור מהר מדי, או מתייחסת אליו כנטל מאז הפציעה. אם המשך הפעילות באגודה מסכן את החלמתו או פוגע בו, זה אחד המצבים שבהם כדאי לבחון את החריג של נזק של ממש. ובמקביל, הפציעה עצמה עשויה להעלות שאלות של אחריות, שאינן תלויות בשאלת המעבר.

איך פועלים בפועל

• לבדוק את גיל הילד ואת החלק שבו נמצאת העונה, כדי לדעת איזה כלל חל.

• למסור לאגודה הודעה בכתב על הרצון לעבור, ולשמור העתק ואישור מסירה.

• אם המעבר מבוסס על נזק של ממש, לתעד: הודעות, עדויות של הורים וחברים, מסמכים מפסיכולוג או מרופא, תלונות קודמות לאגודה.

• לבקש מן האגודה את התקנון ואת המידע שהייתה חייבת למסור בהצטרפות.

• אם האגודה מסרבת, לשקול ערר לפני השופט שמונה לפי סעיף 12, ולשים לב למועדים.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

נער בן שש עשרה רוצה לעבור לאגודה אחרת כי קיבל הצעה טובה יותר. הוא מודיע על כך בפגרה. לפי הכלל שבסעיף 11א, בכפוף לתקנון של האיגוד בענף, הוא יוכל לעבור בסיומה של העונה שאחרי הפגרה. אין כאן טענה של נזק של ממש, ואין בה צורך: החוק נותן לו מסלול רגיל, אם כי ארוך.

ילדה בת ארבע עשרה סובלת לדבריה מיחס משפיל ומתמשך של מאמן, והפסיכולוגית שלה ממליצה על הפסקה מיידית. האגודה מסרבת לשחרר באמצע העונה. כאן עולה שאלת החריג של נזק של ממש, ואם האגודה אינה מסכימה, השופט שמונה לפי סעיף 12 יבחן אם המשך הפעילות עלול לגרום לה נזק כזה, לפי הראיות. במקביל כדאי לבדוק מתי היא יכולה לעבור לפי הכלל הרגיל לגילה, בלי צורך בהכרעה.

ילד שרשום באגודה אינו קשור אליה ללא תנאי. החוק מאזן בין ההשקעה של האגודה בספורטאי לבין הזכות שלו לעבור, קובע מועדים לכל גיל, ומאפשר מעבר מהיר כשהמשך הפעילות עלול לגרום לו נזק של ממש.