כדורסל: רצפה רטובה, סל שקרס ופציעות ברך וקרסול

שחקן כדורסל בן שבע עשרה בקבוצת הנוער של אגודה מתאמן באולם עירוני ישן. כבר שבועות מטפטפים מן הגג מים לפינה אחת של המגרש, ומישהו הניח שם דלי. באימון הוא חודר לסל מן הצד, נוחת בדיוק על הכתם הרטוב, והברך מסתובבת. קרע ברצועה הצולבת. המאמן אומר שבכדורסל נוחתים לא טוב, ושזה קורה לכולם.

נחיתות רעות באמת קורות בכדורסל. אבל כתם מים שנמצא באותו מקום שבועות, עם דלי לידו שמעיד שידעו עליו, אינו חלק מן המשחק. הוא מעלה שאלה על מי שהיה אחראי לתקן אותו, ועל מי שהחליט לקיים אימון לידו.

הסיכון של המשחק

כדורסל הוא ענף של קפיצות, נחיתות, שינויי כיוון חדים ומגע גופני. נקע קרסול בנחיתה על רגל של יריב, קרע ברצועה בסיבוב חד, אצבע שנפגעה מכדור או מכה במרפק מתחת לסל הם בדרך כלל חלק מן הסיכון הרגיל והסביר של המשחק, ופציעה כזו אינה מעידה לבדה על רשלנות של איש. השאלה משתנה כשנוסף לסיכון הזה סיכון שנובע מן האולם, מן הציוד או מן הדרך שבה אורגנה הפעילות.

מה נבדק באולם

• הרצפה. האם הפרקט או המשטח הסינתטי היו יבשים, נקיים ואחידים. מים מדליפה, זיעה שלא נוגבה, אבק או משטח שנשחק ונעשה חלק מעלים שאלה, וכך גם לוחות שהתרוממו או שקעים ברצפה.

• הסלים. האם סל נייד היה מעוגן ומשוקל כנדרש, האם העיגון של סל קיר התרופף, והאם הטבעת הייתה מחוברת כראוי.

• ריפוד. האם עמוד הסל, הקיר שמאחורי הסל והקירות בצדדים היו מרופדים, ומה היה המרחק שלהם מן הקו. שחקן שממשיך בתנופה אחרי חדירה לסל נתקל במה שנמצא מאחוריו.

• המרחב מחוץ לקווים. ספסלים, שולחן מזכירות, כיסאות צופים או ציוד שמאוחסן צמוד לקו.

• תאורה. אולם שבו חלק מן הנורות שרופות, או תאורה שמסנוורת בכיוון הסל.

ליקוי כזה אינו מוכיח לבדו אחריות. נבחן אם הוא היה ידוע או היה צריך להיות ידוע, מי היה צריך לטפל בו, ואם הוא שגרם לפציעה.

מי אחראי

• מפעיל האולם, ולרוב זו רשות מקומית או חברה עירונית, חב חובת זהירות בתחזוקת המבנה, הרצפה, הסלים והריפוד.

• האגודה שמקיימת את האימון או המשחק חבה חובת זהירות בבחירת האולם, בדיווח על ליקויים ובהחלטה אם לקיים פעילות כשהמגרש מסוכן.

• המאמן אחראי לארגון האימון: האם נמנע מתרגילי חדירה ליד כתם רטוב, האם התאים את העומס לשחקנים, והאם עצר כשהתנאים היו מסוכנים.

• מארגן פעילות של אגודה או איגוד חייב גם בכוח האדם הרפואי ובציוד העזרה הראשונה שהתקנות דורשות.

מה אומר חוק הספורט

• עזרה ראשונה. תקנות 2022 חלות על פעילות ספורט מאורגנת, כלומר פעילות של אגודה, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד. בכדורסל הן דורשות תיק עזרה ראשונה בהרכב שנקבע, ונוכחות של מגיש עזרה ראשונה או אח לפחות, הן בתחרות והן בפעילות שאינה תחרותית, כמו אימון.

• בדיקות רפואיות. הגוף המארגן לא ישתף שחקן בתחרות בלי שנבדק ונמצא כשיר, והשחקן חייב להתייצב לבדיקה במועד שנקבע לו. בגילים 30 עד 40 נדרשות גם בדיקות מאמץ במועדים שנקבעו, ומגיל 40 מדי שנה.

• ביטוח. סעיף 7 לחוק הספורט מחייב אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות שהם מארגנים, בכפוף לחריגים שבחוק, למשל תלמיד המבוטח בביטוח התלמידים לגבי אותה פעילות, או פעילות שאין בעדה שכר או תמורה אחרת. כשהחובה חלה, הכיסוי לא יפחת מביטוח התאונות האישיות של תלמידים.

• מאמנים. בכדורסל, לפי התקנות מ-2018, נדרשת תעודת הסמכה רק לאימון ספורטאים הישגיים, כלומר שחקנים בקבוצה שמשתתפת בתחרות ארצית רשמית. תעודת מדריך מתירה לאמן אותם עד גיל 16, ומעבר לכך נדרשת תעודת מאמן. אימון חובבים בחוג אינו מחייב תעודה.

• מיתקנים. חוק הספורט מסמיך את השר לקבוע תקנים למיתקני ספורט ולמכשירי ספורט במוסדות חינוך, וחלק מאולמות הכדורסל נמצאים בבתי ספר.

הברך

קרע ברצועה הצולבת הקדמית הוא אחת הפציעות המשמעותיות בכדורסל, ולא פעם הוא משפיע על המשך הקריירה של שחקן צעיר. באתר המשרד יש מאמר נפרד על קרע ברצועה הצולבת בספורט, מן הניתוח ועד הפיצוי. כשנטען שקרע כזה נגרם בגלל רצפה רטובה או משטח פגום, השאלה אינה רק רפואית, והתיעוד מן הרגע הראשון חשוב במיוחד.

כדורסל בחוץ: מגרשי שכונה ובתי ספר

חלק גדול מן הכדורסל בישראל נמשחק בחוץ, במגרשים שכונתיים ובחצרות בתי ספר. שם הליקויים שונים: משטח אספלט או בטון שנסדק, בורות ושקעים, אבק או חצץ שנאספו על המשטח, טבעות שהתעקמו עם קצוות חדים, עמודי סל בלי ריפוד, ותאורת לילה שבורה.

את המגרשים האלה מחזיקה לרוב הרשות המקומית, והיא חבה חובת זהירות בבדיקתם ובתחזוקתם. מאחר שאין בהם איש צוות, הדרך המעשית לתעד ליקוי היא לדווח עליו למוקד העירוני ולשמור את הדיווח. ליקוי שדווח חודשים לפני הפציעה מקל בדרך כלל על ההוכחה שהרשות ידעה עליו, בהשוואה לליקוי שנוצר זמן קצר לפניה.

ובמגרשים שבחצרות בתי ספר, שנפתחים לציבור אחרי שעות הלימודים, כדאי לברר מי אחראי לתחזוקה אחרי השעות: בית הספר, הרשות או מפעיל חיצוני. לא פעם התשובה היא יותר מאחד.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

שחקנית נוחתת על רגל של יריבה אחרי ריבאונד, על רצפה יבשה ותקינה, ונוקעת קרסול. בנסיבות אלה הפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של כדורסל, ובלי נסיבות נוספות קשה לראות כאן אחריות של האולם או של המאמן.

שחקן נוער חודר לסל ונתקל בתנופה בקיר בטון שמאחורי הסל, שאין עליו ריפוד, במרחק קצר מן הקו. כאן עולות שאלות על מפעיל האולם, בעניין הריפוד והמרחק, ועל האגודה שבחרה לאמן שם. יש לבחון גם אם הריפוד היה מונע את הפגיעה או מקטין אותה.

מה לעשות אחרי פציעה באולם

• לצלם את המקום המדויק: הכתם, הלוח שהתרומם, הסל, הקיר. ואם יש דלי או שלט אזהרה, גם אותו.

• לרשום את שמות השחקנים והמאמן שהיו במקום.

• לברר מי מפעיל את האולם, ולהודיע לו בכתב.

• לבקש מן האגודה את פרטי הביטוח.

• לפנות לטיפול רפואי באותו יום, ולתאר במדויק את מנגנון הפציעה.

אחרי פציעה בכדורסל בודקים אם היא נבעה מן המשחק עצמו או מן המקום שבו שיחקו: מה היה מצב הרצפה, הסלים והריפוד, מי ידע על הליקוי, מי החליט לקיים את הפעילות, ואם הליקוי הוא שגרם לפציעה.