התעמלות מכשירים: מקבילים, טבעות, קורה ומזרנים

מתעמל בן שלוש עשרה מתאמן על המתח. באמצע סיבוב אחד מכבלי העיגון של המכשיר, שהתרופף במשך שבועות, זז, המוט רועד, והנער מאבד את האחיזה ועף קדימה. המזרן שהיה אמור לחכות לו בנקודת הנחיתה הוזז קודם לכן לטובת קבוצה אחרת. הוא נוחת על המרפק ושובר אותו. במועדון אומרים להורים שבהתעמלות נופלים.

בהתעמלות מכשירים באמת נופלים, גם כשהכול תקין. אבל מתעמל שתלוי באוויר על מתכת וכבלים סומך על כך שהמכשיר מורכב ומעוגן כראוי, ושהמזרן יהיה במקומו. כשעולה חשש שאחד מאלה לא היה תקין, נבחן אם כך היה, מי היה אחראי לכך, ואם זה מה שגרם לנפילה.

ענף שכולו מכשירים

התעמלות מכשירים מתנהלת על מכשירים שונים לגברים ולנשים. אצל הגברים: קרקע, סוס עם ידיות, טבעות, קפיצה, מקבילים ומתח. אצל הנשים: קפיצה, מקבילים מדורגים, קורה וקרקע. כל אחד מהם הוא מבנה הנדסי שמורכב לפי הוראות היצרן, מכויל לגובה ולמידות הנכונים, ומרופד באזור הנחיתה. חלק מן המכשירים, כמו המתח והמקבילים המדורגים, מעוגנים לרצפה בכבלי מתיחה, ואחרים עומדים על בסיס משלהם.

לכן, אחרי פציעה על מכשיר, יש שני סוגים של שאלות. האחד, שאלות על המתעמל ועל האימון: האם היה מוכן לתרגיל, האם אובטח, האם היה עייף. השני, שאלות על המכשיר עצמו ועל מה שסביבו, שהן ייחודיות לענף הזה.

המכשיר, העיגון והמזרן

• עיגון והרכבה. במכשירים המעוגנים בכבלים, כבל רופף או עוגן שזז משנים את התנהגות המכשיר ברגע הקריטי. במכשירים העומדים על בסיס, נבחנים יציבות הבסיס וההרכבה לפי הוראות היצרן.

• כיול. גובה מכשיר או מרחק בין מוטות שלא הותאמו למתעמל ולתרגיל עלולים להביא לפגיעה במוט או לנפילה.

• מצב המוטות והטבעות. סדקים, חלודה, ציפוי שנשחק או טבעת שהרצועה שלה נפרמה.

• מזרני נחיתה. מזרן בעובי הנכון, במקום הנכון, בלי רווחים בינו לבין המזרן הסמוך, הוא חלק ממערך הבטיחות. מזרן שהוזז, שנשחק או שנשאר חסר עשוי להיות נקודת כשל.

• שולחן קפיצה וקרש ניתור. קרש שהוצב במרחק שגוי או שהמשטח שלו חלק עלול לגרום לפציעה בקפיצה.

האחריות לכל אלה מוטלת בדרך כלל על המועדון שמפעיל את האולם. אחרי פציעה נבדק אם היה נוהל לבדיקת המכשירים, מתי נערכה הבדיקה האחרונה, מי הרכיב ומי כיוון, ואם דווח קודם על ליקוי שלא תוקן.

גריפים ואחיזה

במתח, במקבילים המדורגים ובטבעות מתעמלים לובשים לרוב רצועות אחיזה מעור על כף היד, גריפים. בספרות הרפואית מתועדת תופעה שנקראת "נעילת גריף": בזמן סיבוב סביב המוט הגריף מתקפל ונתפס עליו, כף היד נשארת במקומה והאמה ממשיכה להסתובב, וכך נגרמים שברים בשורש כף היד ובאמה. סקירה מחקרית מצאה שבין גורמי הסיכון יש בדיקה לא סדירה של הגריף ושל פני המוט, ורצועה קרועה. לכן נבחן אחרי פציעה כזו מי בדק את הגריפים, אם הם התאימו למתעמל ולמכשיר, ואם המאמן ראה גריף שחוק והניח להמשיך.

בור הספוג

באולמות התעמלות רבים יש בור ספוג: בור עמוק מלא קוביות ספוג, שאליו נוחתים בזמן לימוד תרגילים חדשים. הבור נועד לרכך נחיתה כושלת, והוא אחד מכלי הבטיחות החשובים בענף. אבל גם הוא דורש תחזוקה. עם הזמן הקוביות נדחסות, מתפוררות או נאספות בצדדים, ועומק הספוג בפועל קטן.

לכן אחרי פציעה בבור ספוג נשאלות שאלות מעשיות: מתי הוחלפו הקוביות, מתי נבדק העומק, האם הבור מולא ונוער לפני האימון, והאם הוזהרו המתעמלים שלא לנחות בו על הראש.

האבטחה וההתקדמות

כמו בהתעמלות קרקע, גם על המכשירים תרגילים מורכבים נלמדים בדרך כלל בשלבים, לפי התרגיל והמתעמל: עם עזרים, עם בור ספוג, עם מאמן שמאבטח, ובהמשך באופן עצמאי. אין רצף אחד שמחייב כל תרגיל, אבל יציאה מן המכשיר בסלטה או סיבוב גדול במתח הם תרגילים שבהם השאלה אם המתעמל היה מוכן, ומי עמד לידו, היא מרכזית. אחרי פציעה נבדק אם התרגיל היה חדש, מי קבע שהמתעמל מוכן, והאם המאמן עמד ליד המכשיר או היה בצד השני של האולם.

מה אומר הדין

• מאמנים. לפי תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) מ-2018, בנוסחן אחרי תיקון 2022, אימון התעמלות מכשירים של חובבים שטרם מלאו להם 18, ושל ספורטאים הישגיים בכל גיל, מחייב תעודה. תעודת מדריך מתירה לאמן עד דרגה מסוימת בלבד, ומעבר לה נדרשת תעודת מאמן.

• עזרה ראשונה. בתחרות התעמלות קרקע ומכשירים שמארגנים אגודה, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד, דורשות התקנות מ-2022 נוכחות של חובש ברפואת חירום לפחות. בפעילות מאורגנת שאינה תחרותית נדרש לפחות מגיש עזרה ראשונה או אח, ובכל פעילות מאורגנת צריך להימצא תיק עזרה ראשונה בהרכב שנקבע.

• בדיקות רפואיות. הגוף המארגן לא ישתף בתחרות מתעמל שלא נבדק ונמצא כשיר, והמתעמל חייב להתייצב לבדיקה במועד שנקבע לו.

• ביטוח. סעיף 7 לחוק מחייב אגודה, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות שהם מארגנים, בכפוף לחריגים שבחוק. כשהחובה חלה, הכיסוי לא יפחת מביטוח התאונות האישיות של תלמידים.

• יצרן. אם המכשיר עצמו כשל בגלל פגם בייצור, חוק האחריות למוצרים פגומים עשוי להטיל אחריות על היצרן לנזק הגוף, גם בלי להוכיח שהתרשל, בכפוף להגנות שבחוק.

הגוף שנושא את המשקל

מעבר לנפילות, התעמלות מכשירים מעמיסה על הכתפיים, על המרפקים ועל שורשי כפות הידיים, שנושאים את משקל הגוף שעות רבות בשבוע. כאב חוזר בכתף אצל מתעמל על הטבעות, או בשורש כף היד אצל מתעמלת על הקורה, אינו סיבה להמשיך באותו עומס כאילו לא קרה דבר. מועדון שידע על התלונה והמשיך באותו עומס, בוודאי לקראת תחרות, מקבל החלטה שעשויה להיבחן בדיעבד. באתר המשרד מתואר תיק של שני מתעמלי נבחרת שבו נדונו כאבי כתפיים חוזרים והמעקב הרפואי אחריהם.

מה לעשות אחרי פציעה על מכשיר

• לצלם את המכשיר, את הכבלים והעוגנים, ואת מיקום המזרנים, מוקדם ככל האפשר ולפני שמתקנים או מזיזים.

• לרשום איזה תרגיל בוצע, אם היה חדש, ומי עמד ליד המכשיר.

• לשמור את הגריפים ואת כל פריט ציוד שהיה מעורב.

• לבקש מן המועדון את יומן הבדיקות של המכשירים, אם קיים.

• לפנות לטיפול רפואי ולתאר במדויק את מנגנון הנפילה.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

מתעמל בוגר על הטבעות, בציוד תקין ועם מזרני נחיתה במקומם, מבצע יציאה שהוא מכיר ונוחת לא טוב על הקרסול. אין כאן סימן לליקוי במכשיר או באימון, והפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של הענף.

מתעמלת בת שתים עשרה נופלת מן המקבילים המדורגים כשאחד מכבלי העיגון, שהתרופף שבועות קודם לכן ודווח עליו, זז באמצע סיבוב. מזרן הנחיתה הוזז קודם לכן לקבוצה אחרת. כאן עולות שאלות קשות על תחזוקת המכשיר, על הדיווח שלא טופל ועל המזרן החסר, ועל הקשר בין אלה לבין הנפילה.

אחרי נפילה ממכשיר נבחנים שני דברים יחד: מצב המכשיר והמזרנים, וההחלטות באימון. אם אחד מהם היה לקוי והליקוי גרם לנפילה, עשויה לקום אחריות.