גלישת גלים: פציעה בים, בית ספר לגלישה ואחריות המדריך

אישה בת שלושים וחמש נרשמת לסדנת גלישה של סוף שבוע. ביום השני הים גבוה יותר, והמדריך מחליט לא לוותר על השיעור. שמונה תלמידים נכנסים למים עם מדריך אחד, הגלשנים מתחילים להתנגש בשורת הגלים הראשונה, ובאחת הנפילות גלשן של תלמיד אחר פוגע לה בפנים. חתך עמוק מעל העין, ושבר באף. בערב היא אומרת לעצמה את מה שכל גולש אומר: זה הים, אי אפשר לתבוע את הגלים.

את הגלים באמת אי אפשר לתבוע. אבל הגלים לא החליטו שהשיעור ייערך דווקא באותו יום, לא קבעו כמה תלמידים ייכנסו למים עם מדריך אחד, ולא בחרו את החוף. את אלה החליט מישהו, וההחלטות האלה נבחנות כשעולה השאלה אם יש כאן אחריות.

הסיכון שהים מביא, והסיכון שמביאים אליו

גלישת גלים היא ענף שבו הטבע הוא חלק מן המשחק. גל שנשבר מוקדם, זרם שמושך הצידה, נפילה לא נוחה, כל אלה הם חלק מן הסיכון הרגיל של הענף, ופציעה שנובעת מהם אינה בהכרח תוצאה של רשלנות של מישהו.

המצב שונה כשמדובר בשיעור, בסדנה או בחוג. תלמיד שנרשם לבית ספר לגלישה אינו גולש עצמאי. הוא סומך על מי שמלמד אותו שיעריך בשבילו את התנאים, יתאים את התרגול לרמתו וישגיח עליו במים. ככל שהתלמיד מתחיל יותר, צעיר יותר או חלש יותר בשחייה, כך גדלה ההסתמכות, ואיתה חובת הזהירות של בית הספר.

חשוב גם להבחין בין שאלות משפטיות שונות. השאלה אם בית הספר התרשל נבחנת לפי חובת הזהירות, הפרתה, הקשר הסיבתי והנזק. הגנת ההסתכנות מרצון שבסעיף 5 לפקודת הנזיקין דורשת שהנפגע ידע והעריך את מצב הדברים שגרם לנזק וחשף את עצמו אליו מרצונו, והיא אינה חלה על ילד מתחת לגיל שתים עשרה. ואשם תורם, אם היה, עשוי להפחית את הפיצוי, ולא לשלול אותו.

ההחלטות שעומדות מאחורי השיעור

כשבוחנים פציעה בשיעור גלישה, השאלות הן על ההחלטות שקדמו לה:

• האם תנאי הים באותו יום, גובה הגלים, הרוח והזרמים, התאימו לרמת התלמידים?

• כמה תלמידים היו במים לכל מדריך, והאם המדריך יכול היה לראות את כולם?

• האם נמסר תדריך בטיחות לפני הכניסה למים: איך נופלים, איך מתרחקים מן הגלשן, מה עושים בזרם?

• האם הגלשן התאים לתלמיד בגודלו ובחומר שלו, והאם הייתה לו רצועת קרסול תקינה?

• האם נבדקה יכולת השחייה של התלמיד לפני השיעור?

• האם בחירת האזור הרחיקה את התלמידים מסלעים, משוברי גלים ומגולשים מנוסים?

• מה נעשה ברגע הפציעה: מי הוציא את הנפגע מן המים, מי הגיש עזרה ראשונה, ואיזה ציוד היה על החוף?

תשובה בעייתית לאחת השאלות אינה מוכיחה לבדה רשלנות. היא נבחנת יחד עם השאלה אם הייתה קשורה לפציעה שאירעה.

גולשים ומתרחצים באותם מים

חלק מן הפציעות בגלישה נגרמות לא לגולש עצמו אלא למי שנמצא לידו. גלשן שהשתחרר מרגלו של גולש הוא חפץ כבד ומהיר, ומתרחץ שנפגע ממנו לא בחר בשום סיכון של גלישה. חוק הסדרת מקומות רחצה מסדיר את הרחצה בחופים המוכרזים, ובחופים רבים נקבעים אזורים נפרדים לגלישה ולרחצה. גולש שנכנס לאזור הרחצה, או בית ספר שמעביר שיעור בתוך קהל מתרחצים, יוצרים סיכון שנבחן לגופו.

מה אומר חוק הספורט על תחרויות

כשהגלישה נעשית במסגרת תחרות שמארגנים אגודה, ארגון ספורט, התאחדות או איגוד, חלות עליה הוראות נוספות של חוק הספורט:

• לפי תקנות הספורט מ-2022, בתחרות גלישת גלים מאורגנת צריך להימצא במקום חובש ברפואת חירום לפחות, וכן תיק עזרה ראשונה בהרכב שנקבע. בפעילות מאורגנת שאינה תחרותית נדרש לפחות מגיש עזרה ראשונה או אח.

• סעיף 7 לחוק מחייב את הגופים האלה לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות שהם מארגנים, בכפוף לחריגים שבחוק. כשהחובה חלה, תקנות 2025 קובעות שהכיסוי לא יפחת מן הכיסוי שבביטוח התאונות האישיות של תלמידים. שיעור גלישה רגיל אינו תחרות, ולכן חובת הביטוח שבסעיף 7 אינה חלה עליו מעצם היותו שיעור. כשבית ספר לגלישה מארגן תחרות, השאלה אם חלה עליו חובת ביטוח אינה נקבעת לפי הכינוי "פרטי" או "עסק": נבחנים זהות הגוף, צורת ההתאגדות שלו ופעילותו, אם הוא עונה להגדרה הרחבה של "אגודת ספורט" או שמא הוא "מכון ספורט", שאינו נמנה בסעיף 7, ואם חל אחד החריגים. בכל מקרה כדאי לברר מראש אם לבית הספר יש ביטוח ומה הוא מכסה.

• הגוף המארגן לא ישתף בתחרות ספורטאי שלא נבדק בדיקות רפואיות ונמצא כשיר, והספורטאי חייב להתייצב לבדיקה במועד שנקבע לו.

המדריך, ומי שמאחוריו

גלישת גלים היא אחד הענפים שבהם הדין כבר היום מחמיר במיוחד. לפי תקנות הספורט (חיוב בתעודת הסמכה) מ-2018, בנוסחן אחרי תיקון 2022, אין הרשאה לאמן גלישת גלים בלי תעודה: לא ספורטאים הישגיים, לא חובבים בחוג קבוע, ואף לא מי שבא לשיעור חד פעמי. מדריך בלי תעודה שמעביר שיעור גלישה פועל בניגוד לתקנות, וכך גם בית ספר שמעסיק אותו בלי לבדוק.

ב-2 בינואר 2027 נכנס לתוקף תיקון מס' 17 לחוק הספורט, אחרי שמועד תחילתו נדחה בצו. לפי התיקון, מי שמאמן בסוג פעילות שבו נדרשת תעודה יצטרך להיות גם רשום במרשם ציבורי, שבו אפשר יהיה לבדוק אם מדריך רשום ובאיזו דרגה. החוק מסמיך את השר לקבוע בתקנות תנאים לקבלת תעודה, ובהם הכשרה בעזרה ראשונה ובמוגנות ילדים, והוראות מעבר למי שכבר מחזיק בתעודה. מה שיידרש בפועל ממאמנים ותיקים ייקבע בתקנות, ולא אוטומטית ביום התחילה. חוק התיקון עצמו קובע שמי שמחזיק בתעודת הסמכה ערב יום התחילה זכאי להיכלל במרשם אם יגיש בקשה ולא הורשע בעבירה שבשלה אינו ראוי לאמן, ושתקנות שהותקנו לפני יום התחילה, ובהן תקנות 2018, נשארות בתוקף כל עוד לא שונו או בוטלו (סעיף 18(ג)-(ד) לחוק הספורט (תיקון מס' 17), התשפ"ד-2024).

תעודה לבדה אינה סוף הבדיקה. בית ספר צריך לוודא שהמדריך מתאים לתנאים ולקבוצה. מדריך בלי ניסיון בהצלה, שנשלח לבדו עם קבוצה גדולה ביום של ים גבוה, הוא החלטה של בית הספר שעשויה להיבחן.

כתב הוויתור שחתמתם עליו

כמעט כל בית ספר לגלישה מחתים את התלמידים על טופס שבו הם מצהירים שהם מודעים לסיכון ומוותרים על טענות. יש להבחין בין שני חלקים של טופס כזה. החלק שמסביר את סיכוני הגלישה הוא מידע חשוב, והוא עשוי להיות רלוונטי לשאלה מה ידע התלמיד. החלק שפוטר את בית הספר מאחריות הוא עניין אחר: לפי סעיף 5(ב) לחוק החוזים האחידים, תנאי בחוזה אחיד שפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות לנזק גוף המוטלת עליו על פי דין, בטל. טופס שבית הספר מנסח מראש לכל התלמידים הוא בדרך כלל חוזה אחיד.

בטלות הפטור אינה אומרת שבית הספר התרשל. היא אומרת רק שהטופס אינו סוגר את הבירור, ושאלת האחריות נבחנת לפי מה שקרה בפועל.

זרם הסחף, ומה שמלמדים לפני המים

אחד הסיכונים המסוכנים בים הפתוח אינו הגל אלא הזרם שחוזר ממנו. זרם סחף מושך את מי שנמצא בו הרחק מן החוף, ומי שאינו מכיר את התופעה מנסה לשחות נגדו ומתעייף. גלשן הוא אמצעי ציפה, אבל תלמיד מתחיל שנפרד מן הגלשן בנפילה, או שהרצועה שלו נקרעה, נשאר לבד מול הזרם.

לכן תדריך בטיחות טוב בשיעור גלישה אינו רק "איך עומדים על הגלשן". הוא כולל איך מזהים זרם, מה עושים כשנכנסים אליו, איך נופלים כך שהגלשן לא יפגע בראש, איך מתרחקים מגולשים אחרים, ומה האות שקורא למדריך.

גם בדיקת השחייה אינה פורמליות. תלמיד שאינו שוחה היטב אינו אמור להיכנס עם גלשן לאזור שבו אינו עומד, וההחלטה לבדוק זאת לפני השיעור היא של בית הספר ולא של התלמיד.

ילדים בחוג גלישה

חוגי גלישה לילדים ולבני נוער נפוצים היום, והרף שנדרש בהם גבוה יותר. ילד פחות מסוגל להעריך את הים, פחות חזק בזרם, ונוטה לעשות מה שעושים חבריו. מספר הילדים לכל מדריך, מיקום המדריך במים ולא על החוף, והתאמת היום והחוף לגיל, הם השאלות המרכזיות אחרי פציעה של ילד.

מה לעשות אחרי פציעה בגלישה

• לתעד את תנאי הים באותו יום: צילום של החוף והגלים, ואם אפשר תחזית הגלים שפורסמה.

• לרשום כמה תלמידים ומדריכים היו במים, ואת שמותיהם.

• לשמור את פרטי ההרשמה, הקבלה והטופס שנחתם.

• לפנות לטיפול רפואי באותו יום ולתאר במדויק איך קרתה הפגיעה.

• לבקש מבית הספר את פרטי הביטוח שלו.

שתי דוגמאות

הדוגמאות שלהלן היפותטיות ונועדו להמחשה בלבד. אין ללמוד מהן על תוצאה צפויה במקרה אחר.

גולש מנוסה יוצא לבד לים ביום של גלים גבוהים, נופל ונחבל ממשבר הגל. אין כאן מדריך, אין בית ספר ואין מי שקיבל החלטות בשבילו. בנסיבות כאלה קשה לזהות גורם אחר שחב כלפיו חובה והפר אותה, והפציעה נראית כחלק מן הסיכון הרגיל של הענף.

נער בן שלוש עשרה בחוג גלישה של קיץ. המדריך, שאין לו תעודת הסמכה, נכנס למים עם שנים עשר ילדים ביום של זרם חזק, בלי תדריך ובלי בדיקת שחייה. אחד הילדים נסחף ונזקק לחילוץ. כאן עולות שאלות כבדות על המדריך, על ההחלטה לקיים את השיעור ועל בית הספר שהעסיק מדריך בלי תעודה, בענף שבו התקנות אוסרות לאמן בלי תעודה. גם כאן תיבחן השאלה אם ההחלטות האלה הן שגרמו לנזק.

אחרי פציעה בשיעור גלישה, הים הוא רק חלק מן התמונה. נבחנות ההחלטות על היום, החוף, הציוד ומספר התלמידים, התעודה של המדריך והקשר בין אלה לבין הפגיעה.