תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה: חוק הפלת"ד מול הביטוח הלאומי

תאונת דרכים שקרתה בדרך לעבודה, או בזמן העבודה עצמה, היא אירוע אחד שפותח שני מסלולים. מצד אחד, הנפגע הוא נפגע עבודה, וזכאי לגמלאות מן המוסד לביטוח לאומי. מצד שני, הוא נפגע תאונת דרכים, וזכאי לפיצוי מחברת הביטוח של הרכב לפי חוק הפלת"ד. שני המסלולים אינם נפרדים. החלטה באחד משפיעה על השני, ולעיתים קובעת אותו. המאמר מסביר איך זה עובד ומה כדאי לעשות בכל שלב.

מתי תאונת דרכים היא גם תאונת עבודה

חוק הביטוח הלאומי מגדיר תאונת עבודה כתאונה שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה. סעיף 80 לחוק מרחיב את ההגדרה, ובין היתר רואה כתאונת עבודה גם תאונה שאירעה בדרך מן הבית לעבודה או מן העבודה הביתה. בפועל, שני מצבים חוזרים:

• תאונה בזמן העבודה: נהג משאית, שליח, נהג מונית, טכנאי שנוסע בין לקוחות, או עובד שנפגע מרכב בזמן עבודה בשטח.

• תאונה בדרך לעבודה או ממנה: ברכב, באופנוע, באוטובוס או כהולך רגל.

בתאונה בדרך, הביטוח הלאומי בודק אם הנפגע נסע בדרך המקובלת, אם הייתה סטייה או הפסקה של ממש, ואם הסיכון נבע מן הדרך ולא מעניין אישי. השאלות האלה מוסברות במאמר על תאונה בדרך לעבודה. מכאן ואילך נניח שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה.

שני מסלולים לאותה תאונה

מול הביטוח הלאומי, הנפגע מגיש תביעה לדמי פגיעה בעבור התקופה שבה לא יכול היה לעבוד, ואחר כך תביעה לקביעת נכות. נכות יציבה של 20% ומעלה מזכה בקצבה חודשית, ונכות נמוכה יותר, מ-9%, מזכה במענק. המאמר על דמי פגיעה מפרט את השלב הראשון.

מול חברת הביטוח של הרכב, הנפגע תובע לפי חוק הפלת"ד. האחריות מוחלטת, ולכן אין צורך להוכיח שהנהג אשם. הפיצוי כולל את כל ראשי הנזק: הפסד השתכרות, עזרה, הוצאות, נזק לא ממוני ועוד. הרחבה על החוק נמצאת במאמר על חוק הפלת"ד.

ההגדרה של תאונת עבודה בחוק הביטוח הלאומי חלה גם על עובד עצמאי, כשהתאונה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב העיסוק. עצמאי שנפגע בתאונת דרכים בדרך לפגישה עם לקוח, למשל, עשוי להיות מוכר כנפגע עבודה, בתנאי שהוא רשום ומבוטח כעצמאי בביטוח הלאומי. המאמר על תאונת עבודה של עצמאי מפרט את התנאים.

הנכות שקבע הביטוח הלאומי מחייבת גם בתביעה

כאן נמצא הקשר ההדוק ביותר בין המסלולים. לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, אם נקבעה לנפגע דרגת נכות לפי דין אחר בשל אותה תאונה, לפני שמיעת הראיות בתביעה, הקביעה מחייבת גם בתביעה נגד חברת הביטוח. בית המשפט רשאי להתיר ראיות לסתור רק מטעמים מיוחדים.

המשמעות המעשית היא שהוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת לרוב גם את הנכות בתביעת הפיצויים. מי שמגיע לוועדה בלי מסמכים, או ממעיט בתיאור מצבו, עלול לקבל נכות נמוכה, וזו תלווה אותו גם מול חברת הביטוח. מנגד, ערר על החלטת הוועדה יכול לשנות את התמונה בשני המסלולים. המאמר על הכנה לוועדה הרפואית מסביר איך נערכים.

הניכוי: מה מקבלים מחברת הביטוח

הנפגע אינו מקבל פיצוי כפול על אותו נזק. לפי סעיף 328א לחוק הביטוח הלאומי, כשבית משפט מחייב את המבטח לשלם פיצויים לנפגע שזכאי לגמלה, סכום הגמלה שהמוסד חייב לשלם בשל התאונה מופחת מן הפיצוי. הגמלאות העתידיות מנוכות לפי ערכן המהוון. במילים פשוטות, חברת הביטוח משלמת את ההפרש בין הנזק המלא לבין מה שהביטוח הלאומי משלם.

כמה דברים כדאי לדעת על הניכוי:

• הוא נעשה ככלל לפי ראש הנזק המקביל. קצבת נכות מעבודה מנוכה מהפסד ההשתכרות, ולא מן הפיצוי על כאב וסבל.

• כשהגמלאות גבוהות, הן עלולות לבלוע את רוב הפיצוי על הפסד ההשתכרות. זה אינו אומר שהתביעה מיותרת, כי ראשי נזק אחרים נשארים.

• לפי הסדר שנקבע בחוק, המוסד לביטוח לאומי אינו תובע עוד את חברות ביטוח הרכב, והן מעבירות לו שיעור קבוע מדמי הביטוח. שאלת זכאותו של הנפגע לחלק מן הפיצוי לפי סעיף 330 לחוק, אחרי ההסדר הזה, נדונה כיום בבתי המשפט ואינה סגורה.

• ההימנעות מתביעה לביטוח הלאומי אינה מגדילה את הפיצוי בהכרח. החוק מדבר על הגמלה שהמוסד חייב לשלם, ויש סיכון שבית המשפט ינכה גמלה שהנפגע זכאי לה גם אם לא תבע אותה.

המאמר על ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מרחיב על העיקרון. כשהגמלאות משתנות אחרי פסק הדין, למשל בעקבות החמרה שהוכרה בוועדה, הפיצוי שנפסק אינו נפתח מחדש. לכן כדאי שההכרעה תתבסס על קביעות נכות יציבות ככל האפשר.

אפשר לתבוע את המעסיק?

בתאונת עבודה רגילה, נפגע יכול לתבוע את המעסיק בנזיקין אם התאונה נגרמה ברשלנותו. בתאונת דרכים המצב שונה. לפי סעיף 8 לחוק הפלת"ד, מי שיש לו עילה לפי החוק אינו יכול לתבוע בשל נזק הגוף לפי פקודת הנזיקין, למעט מקרה שבו התאונה נגרמה במתכוון. לכן גם כשהמעסיק שלח את העובד ברכב לא תקין, או העמיס עליו שעות נהיגה רבות מדי, התביעה על נזק הגוף מוגשת לפי חוק הפלת"ד, נגד המבטח של הרכב.

מה עושים קודם

סדר הפעולות משפיע על התוצאה. זה הסדר שמתאים לרוב המקרים:

• לדווח למעסיק על התאונה ולבקש את חתימתו על הטופס של הביטוח הלאומי.

• להגיש לביטוח הלאומי תביעה לדמי פגיעה בטופס בל/211. תביעה לגמלת כסף מוגשת ככלל תוך שנים עשר חודשים, ואיחור עלול לעלות בגמלה של התקופה שחלפה.

• לשמור את כל התיעוד הרפואי מן היום הראשון, את דוח המשטרה ואת פרטי הרכבים המעורבים.

• להתכונן לוועדה הרפואית ברצינות, כי הקביעה שלה תחייב לרוב גם בתביעת הפיצויים.

• לדרוש מחברת הביטוח תשלום תכוף, כשיש הוצאות שאינן מכוסות בינתיים.

• להגיש את התביעה נגד חברת הביטוח אחרי שהנכות נקבעה והמצב התייצב, ובתוך תקופת ההתיישנות, שהיא ככלל שבע שנים.

לפני שחותמים על הסדר עם חברת הביטוח כדאי לוודא שהגמלאות כבר נקבעו, ושתחשיב הניכויים מבוסס על נתונים עדכניים מן הביטוח הלאומי. המאמר על התיישנות בתביעות נזקי גוף מפרט את המועדים.

טעויות שחוזרות בתיקים כאלה

רוב הטעויות נובעות מן ההנחה שאפשר לטפל בכל מסלול לחוד. אלה הנפוצות:

• לא לדווח למעסיק, או לדווח באיחור, ואחר כך להתקשות להוכיח שהתאונה קרתה בדרך לעבודה.

• להגיע לוועדה הרפואית בלי סיכום רפואי מסודר, ולגלות אחר כך שהנכות שנקבעה מחייבת גם מול חברת הביטוח.

• לחתום על הסדר עם חברת הביטוח לפני שהביטוח הלאומי קבע את הגמלאות, כשהניכוי חושב לפי הערכה בלבד.

• להניח שהפיצוי מחברת הביטוח יכסה הכול, ולוותר על הגשת תביעה לביטוח הלאומי.

• לפספס את המועד של שנים עשר חודשים להגשת תביעה לגמלת כסף.

כל אחת מן הטעויות האלה ניתנת למניעה כשמתכננים את שני המסלולים יחד כבר בשבועות הראשונים.

משרד עו"ד יניב גביש מלווה נפגעי תאונות דרכים ונפגעי עבודה בשני המסלולים, מול הביטוח הלאומי ומול חברות הביטוח. כדאי להתייעץ לפני חתימה על כל מסמך מול חברת ביטוח.