עובד קבלן כוח אדם או קבלן משנה שנפגע: מי אחראי לתאונה

עובד שמגיע דרך חברת כוח אדם, עובד ניקיון של חברת שירות, מאבטח של חברת שמירה, טכנאי של קבלן משנה. כולם מקבלים משכורת מגורם אחד ועובדים בשטח של גורם אחר, לפי הוראות של מנהלים שאינם המעסיק הרשמי שלהם. כשאחד מהם נפגע, השאלה הראשונה שעולה היא את מי זה בכלל מעניין. חברת כוח האדם אומרת שהיא לא שלטה במה שקרה במפעל. המפעל אומר שהעובד אינו עובד שלו.

הדין אינו משאיר את הנפגע בין הכיסאות. במאמר נסביר מי אחראי כלפי הביטוח הלאומי, מתי אחראי בנזיקין גם מי שהעובד הוצב אצלו, ומה מלמד אותנו החשבון של הניכוי.

שלושה צדדים, שני סוגי אחריות

בהעסקה כזו יש שלושה צדדים: העובד, הגורם שמעסיק אותו ומשלם לו, והגורם שאצלו הוא עובד בפועל. חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996, מבחין בין "קבלן כוח אדם", שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל אחר, לבין "קבלן שירות", שנותן שירות בתחומים כמו ניקיון, שמירה והסעדה באמצעות עובדיו. את מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם החוק מכנה "מעסיק בפועל".

הנפגע צריך להפריד בין שתי שאלות: מי המעביד לעניין הביטוח הלאומי, ומי אחראי לתאונה בנזיקין. התשובות אינן חייבות להיות זהות.

הביטוח הלאומי: המסלול שאינו תלוי באשמה

עובד של קבלן כוח אדם או של קבלן משנה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה כמו כל שכיר. ההכרה בתאונה אינה תלויה בשאלה מי התרשל. ככלל, המעביד לעניין זה הוא הקבלן שמשלם את השכר ומדווח עליו, והוא שממלא את טופס בל/250 לטיפול רפואי. אם הקבלן מתמהמה, העובד יכול להגיש את התביעה לדמי פגיעה בעצמו. על התנאים להכרה יש מאמר נפרד, מה נחשב תאונת עבודה, ועל התשלום בחודשים הראשונים במאמר דמי פגיעה מהביטוח הלאומי.

המעסיק בפועל: למה גם הוא אחראי

בנזיקין השאלה אינה מי מוציא את תלוש השכר, אלא מי שלט בסיכון. פקודת הנזיקין מגדירה "מעביד" כמי שיש לו שליטה גמורה על הדרך שבה אדם אחר מבצע עבודה בשבילו. העובד המוצב מקבל את הוראות העבודה, את המכונה ואת שיטת העבודה מן המעסיק בפועל. חברת כוח האדם, שאין לה נציג במפעל, אינה יכולה לראות מגן שהוסר או רצפה חלקה.

לכן הפסיקה מכירה בכך שהמעסיק בפועל חב חובת זהירות כלפי העובד שעובד בשטחו, באותה מידה שהוא חב כלפי עובדיו שלו. חובה זו נשענת על עוולת הרשלנות (סעיפים 35 ו-36 לפקודה) ועל חובות בטיחות שהחוק מטיל במפורש:

• תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, מטילות את החובה למסור מידע על הסיכונים ולהדריך על "מחזיק במקום העבודה". ההגדרה כוללת את המעביד, את בעל מקום העבודה ואת מי שמנהל אותו בפועל.

• תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) מגדירות את "המבצע" שחייב לקיים אותן, גם כשהעבודה נעשית באמצעות עובדי קבלן כוח אדם.

• פקודת הבטיחות בעבודה מטילה חובות על מי שתופש את המפעל, בלי קשר לשאלה מי משלם לעובד.

להצבה ארוכה יש משמעות נוספת. החוק קובע שעובד של קבלן כוח אדם לא יועסק אצל אותו מעסיק בפועל יותר מתשעה חודשים רצופים, ובמקרים חריגים, באישור השר, עד 15 חודשים. כשהתקופה חלפה, העובד נחשב עובד של המעסיק בפועל. בתיק נזיקין זה עשוי לשנות את זהות "המעביד", ולכן כדאי לברר מתי התחילה ההצבה ואם הייתה בה הפסקה של ממש.

וחברת כוח האדם או קבלן המשנה?

המעסיק הפורמלי אינו יוצא מן התמונה. הוא חייב לוודא שהוא שולח את העובד למקום בטוח, להדריך אותו לתפקיד ולספק את מה שבאחריותו לספק. קבלן שירות שעובדיו עובדים בשטח של לקוח שולט לעיתים בשיטת העבודה, בציוד ובכימיקלים. כשהתאונה נגרמה מכך, האחריות עשויה להיות בעיקר שלו.

בפועל מגישים את התביעה נגד שני הגורמים ונגד מבטחיהם, ובית המשפט קובע את חלוקת האחריות ביניהם. מעוולים שגרמו יחד לנזק אחד אחראים כלפי הנפגע במלואו, ומתחשבנים ביניהם אחר כך (סעיף 84 לפקודה).

באתר בנייה: הקבלן הראשי

עובד של קבלן משנה באתר בנייה פוגש עוד גורם אחראי. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) קובעות שהקבלן הראשי שמעסיק קבלני משנה נחשב "מבצע הבנייה", וחובות הבטיחות באתר מוטלות עליו, ובהן מינוי מנהל עבודה. לכן עובד של קבלן משנה שנפגע באתר תובע בדרך כלל גם את הקבלן הראשי. פירוט יש במאמר תאונת עבודה באתר בנייה: את מי תובעים.

מי שמסר עבודה לקבלן עצמאי אינו אחראי ככלל לעוולות שנעשו במהלכה (סעיף 15 לפקודה), אבל יש חריגים. הוא אחראי כשהתרשל בבחירת הקבלן, כשהתערב בעבודה באופן שגרם לנזק, וכשחיקוק הטיל עליו את החובה. ברוב המקרים של עבודה בתוך מפעל או באתר, אחד החריגים מתקיים.

הניכוי והחשבון: למה זה משנה את מי תובעים

כאן מתגלה הבדל שיש לו השלכה כספית. סעיף 82 לפקודת הנזיקין קובע שבתביעה נגד המעביד מנוכות מן הפיצוי גמלאות הביטוח הלאומי, ומגדיר "מעביד" לעניין זה כמי שחייב בתשלום דמי הביטוח בעד העובד. הביטוח הלאומי אינו חוזר על מעביד כזה.

המעסיק בפועל, כשאינו זה שמשלם את דמי הביטוח, נחשב לרוב "צד שלישי". מול צד שלישי החוק פועל אחרת:

• הביטוח הלאומי רשאי לתבוע מן הצד השלישי את הגמלאות ששילם ושישלם (סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי).

• כשהנפגע תובע ומודיע על תביעתו לביטוח הלאומי, או כשהתביעות מתבררות יחד, נשמר לנפגע לפחות רבע מסך כל הפיצויים (סעיף 330). הודעה כזו צריכה להישלח בדואר רשום ובזמן סביר.

• הצד השלישי אינו יכול לדרוש מן המעביד להשתתף בפיצוי, ובמקום זה הפיצוי שהוא חייב בו מוקטן בחלקו של המעביד באחריות (סעיף 331).

המשמעות המעשית היא שחלוקת האחריות בין חברת כוח האדם לבין המעסיק בפועל איננה עניין פנימי ביניהם. היא משפיעה על מה שיישאר בידי הנפגע. לכן ניתוח מוקדם של התיק, מי שלט במה ומי משלם דמי ביטוח, הוא חלק מבניית התביעה. הרחבה על הניכוי במאמר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מפיצויי הנזיקין.

מה כדאי לברר מיד

• שמו המלא של הגורם שמשלם את השכר, ושמו של המקום שבו העובד הוצב.

• מי נתן את הוראות העבודה ביום התאונה, ומי סיפק את הציוד והמכונה.

• אם התקבלה הדרכת בטיחות, ממי ומתי. פנקס ההדרכה הוא ראיה.

• תלושי שכר, חוזה ההעסקה וכל מסמך על תחילת ההצבה.

• פרטים של עדים, כולל עובדים קבועים של המעסיק בפועל.

• תמונות של המקום ושל הציוד שגרם לפגיעה.

משרד עורכי דין יניב גביש מלווה נפגעי עבודה, ובהם עובדי קבלנים, מול הביטוח הלאומי ובתביעות נזיקין. לפני חתימה על מסמך כלשהו מול חברת ביטוח או מול אחד המעסיקים כדאי להתייעץ.