תאונות עבודה

תביעה נגד המעביד אחרי תאונת עבודה: מתי אפשר ומה צריך להוכיח

הביטוח הלאומי משלם לנפגע עבודה לפי טבלאות, ואינו מפצה על כל מה שהפגיעה לקחה. כשהתאונה נגרמה בגלל מחדל בטיחותי, אפשר לתבוע את המעביד בנזיקין לצד הגמלאות. המאמר מסביר מה צריך להוכיח, מה תפקידן של תקנות הבטיחות, איך משפיע אשם של העובד עצמו, מי משלם בפועל, ולמה החשבון מתחיל בביטוח הלאומי.

אחרי תאונת עבודה רוב הנפגעים פונים לביטוח הלאומי, ובצדק. אבל הביטוח הלאומי משלם לפי טבלאות ונוסחאות, ואינו מפצה על כל מה שהפגיעה לקחה: כאב וסבל, הפסד שכר מעבר לקצבה, עזרה של בני המשפחה, הוצאות שיקום ונסיעות. כשהתאונה נגרמה בגלל מחדל בטיחותי, עומדת לנפגע דרך נוספת, תביעת נזיקין נגד המעביד. היא אינה מחליפה את הביטוח הלאומי. היא באה לצדו ומשלימה את מה שהקצבה אינה מכסה.

במאמר נסביר מתי אפשר לתבוע את המעביד, מה צריך להוכיח, איך משפיע האשם של העובד עצמו, מה תפקידו של ביטוח חבות מעבידים, ולמה החשבון של התביעה מתחיל דווקא בביטוח הלאומי.

שני מסלולים שאינם סותרים זה את זה

ההכרה בתאונת עבודה בביטוח הלאומי אינה תלויה באשמה של איש. די בכך שהתאונה אירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה. מאמר נפרד באתר מסביר מה נחשב תאונת עבודה.

תביעת הנזיקין בנויה אחרת. בה צריך להראות שהמעביד התרשל או הפר חובה שהחוק הטיל עליו, ושההפרה גרמה לנזק. מנגד, הפיצוי בנזיקין נועד להעמיד את הנפגע, ככל שכסף יכול, במצב שבו היה אלמלא התאונה, על כל ראשי הנזק.

אין צורך לבחור בין המסלולים. הנפגע מגיש תביעה לביטוח הלאומי, ובמקביל או אחר כך תובע את המעביד. היחס בין שני הכספים הוא עניין של חשבון, ונגיע אליו בהמשך.

מתי יש עילה נגד המעביד

לא כל תאונת עבודה מקימה תביעה נגד המעביד. עובד שמעד ברגע של חוסר מזל, על רצפה יבשה ותקינה ובלי שום מפגע, יקבל את זכויותיו מן הביטוח הלאומי, אך קשה יהיה לייחס למעביד אחריות.

התמונה משתנה כשמאחורי התאונה עומד מחדל. אלה דוגמאות שחוזרות בתיקים:

• מכונה בלי מגן, או מגן שהוסר ולא הוחזר למקומו.

• עבודה בגובה בלי רתמה, בלי נקודת עיגון או בלי מעקה.

• רצפה חלקה משמן או ממים, שלא נוקתה ולא סומנה.

• הרמת משאות כבדים בלי אמצעי עזר ובלי הדרכה.

• עובד חדש שהוצב בעמדה מסוכנת לפני שהודרך.

• לחץ זמנים שדחק את העובדים לעבוד בדרך מסוכנת, בידיעת המנהלים.

מה צריך להוכיח: רשלנות והפרת חובה חקוקה

פקודת הנזיקין מגדירה רשלנות כמעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או כהימנעות ממעשה שאדם כזה היה עושה (סעיף 35). חובת הזהירות קיימת כלפי מי שאדם סביר צריך היה לצפות שייפגע (סעיף 36), ומעביד צופה מטבע הדברים את עובדיו. הפסיקה מטילה על המעביד חובה רחבה: לספק סביבת עבודה בטוחה, ציוד תקין ומתאים, שיטת עבודה בטוחה והדרכה. עליו לפקח שההוראות מקוימות בפועל. הוראה שנמסרה פעם אחת, בלי שאיש בדק אם היא מיושמת, אינה תמיד מספיקה.

לצד הרשלנות עומדת עוולה נפרדת, הפרת חובה חקוקה (סעיף 63 לפקודה). היא קמה כשמי שחייב לפי חיקוק אינו מקיים את החובה, החיקוק נועד להגן על הנפגע, וההפרה גרמה לנזק מן הסוג שהחיקוק בא למנוע. בתאונות עבודה זו עוולה מרכזית, כי דיני הבטיחות בעבודה מפורטים מאוד. בין החיקוקים שעולים בתיקים:

• פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970, ובה חובות לגבי מכונות, גידור וציוד הרמה.

• תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007.

• תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988.

• תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי), התשנ"ז-1997.

• תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999, המחייבות למסור לעובד מידע על הסיכונים ולהדריך אותו.

כשתקנה קובעת דרישה ברורה, למשל שעובד בגובה יהיה מאובטח במשך כל זמן העבודה, השאלה בתיק אינה עוד אם המעביד נהג בזהירות, אלא אם הדרישה קוימה. זה מקל על ההוכחה, אבל אינו פוטר מן הקשר הסיבתי. צריך להראות שאילו קוימה החובה, התאונה או חלק מנזקיה היו נמנעים.

"גם אני לא נזהרתי": אשם תורם של העובד

כמעט בכל תביעה נגד מעביד תעלה הטענה שהעובד עצמו התרשל. הוא לא חבש קסדה, מיהר, השתמש בכלי הלא נכון. סעיף 68 לפקודה קובע שאשם של הניזוק אינו מכשיל את התביעה. הפיצוי מופחת בשיעור שבית המשפט מוצא צודק, לפי מידת האחריות של התובע.

בתאונות עבודה בתי המשפט נוהגים להקל עם העובד. ההנחה היא שעובד שחוזר על אותה פעולה שוב ושוב נעשה פחות ערני, ושהמעביד צריך לצפות זאת ולתכנן את העבודה כך שרגע של היסח הדעת לא יסתיים בפציעה. לכן ההפחתה בשל אשם תורם בתאונת עבודה נמוכה בדרך כלל, ובמקרים רבים אינה נעשית כלל. התמונה שונה כשהעובד פעל בניגוד מפורש להוראה שקיבל והבין, או סיכן את עצמו בדרך שאין לה קשר לעבודה. כל מקרה נבחן לגופו, ומשקל רב ניתן לשאלה מה המעביד ידע לפני התאונה ומה עשה.

ביטוח חבות מעבידים: מי משלם בפועל

מעבידים רבים מחזיקים פוליסת ביטוח "חבות מעבידים", שמכסה את אחריותם בנזיקין כלפי עובדים שנפגעו. ככלל החוק אינו מחייב לרכוש ביטוח כזה, אבל רוב העסקים המסודרים מבוטחים, לעיתים בפוליסה נפרדת ולעיתים כחלק מפוליסת בית עסק.

לכך שתי משמעויות מעשיות. הראשונה, התביעה אינה "נגד הבוס" במובן האישי. מי שמנהלת את ההגנה ומשלמת את הפיצוי היא בדרך כלל חברת הביטוח. עובדים רבים חוששים לפגוע ביחסים במקום העבודה, וטוב שיידעו זאת. השנייה, חוק חוזה הביטוח קובע שבביטוח אחריות המבטח חייב, לפי דרישת הנפגע, לשלם לו את תגמולי הביטוח שהוא חייב למבוטח (סעיף 68). לכן נהוג לצרף את חברת הביטוח כנתבעת לצד המעביד.

כשאין פוליסה, התביעה מופנית אל המעביד עצמו, ויש לבחון גם את יכולתו לשלם. במקום שבו פועלים כמה גורמים, כמו אתר בנייה, ייתכן שגורם נוסף נושא באחריות לצד המעביד. על כך במאמר תאונת עבודה באתר בנייה: את מי תובעים.

הניכוי: למה החשבון מתחיל בביטוח הלאומי

זו הנקודה שמפתיעה נפגעים יותר מכל. סעיף 82 לפקודת הנזיקין קובע שכאשר עובד זכאי בשל אותו אירוע לפיצויים מן המעביד וגם לגמלה מן הביטוח הלאומי, הגמלה מנוכה מן הפיצויים. הניכוי כולל את מה ששולם ואת מה שישולם בעתיד, בערכו המהוון. הסעיף אף קובע שגמלה שהופחתה או נשללה בגלל מעשה או מחדל של העובד נחשבת כאילו שולמה במלואה. מנגד, הביטוח הלאומי אינו חוזר על המעביד כדי לגבות ממנו את מה ששילם.

התוצאה היא שהתביעה נגד המעביד שווה את הפער שבין הנזק המלא לבין מה שהביטוח הלאומי שילם וישלם. כשהנזק גבוה, למשל אצל עובד צעיר עם שכר טוב ונכות משמעותית, נשאר פער של ממש. כשהקצבאות מכסות את רוב הנזק, הפער קטן, ולעיתים התביעה אינה כדאית. מכאן שאין להזניח את התביעה לביטוח הלאומי בתקווה לקבל הכול מן המעביד. גמלה שהנפגע לא דאג לה עלולה להיות מנוכה כאילו התקבלה. הרחבה על מנגנון הניכוי יש במאמר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מפיצויי הנזיקין.

מועדים ותיעוד

תביעת נזיקין בשל נזק גוף מתיישנת, ככלל, בתוך שבע שנים מיום התאונה. כשהעובדות נעלמו מן הנפגע מסיבות שלא היו תלויות בו, המרוץ עשוי להתחיל ביום שבו נודעו לו, ולקטין אינו נמנה הזמן עד גיל 18. פירוט יש במאמר התיישנות בתביעות נזקי גוף. ועדיין, תביעה שמוגשת שנים אחרי התאונה נשענת על זיכרון מתעמעם ועל מסמכים שחלקם כבר אבדו.

מה כדאי לשמור כבר עכשיו:

• תמונות של המקום, של הציוד ושל המפגע, לפני שמתקנים אותם.

• שמות וטלפונים של עובדים שראו את התאונה או מכירים את שיטת העבודה.

• כל מסמך רפואי, מחדר המיון ועד הפיזיותרפיה, ובמיוחד את הרישום הראשון של נסיבות התאונה.

• תלושי שכר מן השנה שלפני התאונה.

• דוח של מפקח העבודה, אם נערך, ופרטי הממונה על הבטיחות במקום.

• כל מסמך שהמעביד או חברת הביטוח מבקשים לחתום עליו. לא חותמים לפני ייעוץ, וכדאי לקרוא מה לבדוק לפני שחותמים על כתב ויתור.

משרד עורכי דין יניב גביש מלווה נפגעי עבודה בשני המסלולים, מול הביטוח הלאומי ובתביעות נזיקין נגד מעבידים ומבטחיהם. לפני חתימה על מסמך כלשהו מול חברת ביטוח כדאי להתייעץ ולהבין מה הוא אומר.

שאלות נפוצות

שאלות ותשובות נפוצות

מותר לי לתבוע את המעביד ולהמשיך לעבוד אצלו?

כן. החוק אינו אוסר על עובד לתבוע את מעבידו בנזיקין. כשלמעביד יש ביטוח חבות מעבידים, חברת הביטוח היא שמנהלת בדרך כלל את ההגנה ומשלמת את הפיצוי, ולכן התביעה אינה מופנית אל כיסו של המעביד. פיטורים בגלל הגשת תביעה מעוררים שאלות משפטיות משלהם.

אני כבר מקבל קצבה מהביטוח הלאומי. יש טעם לתבוע גם את המעביד?

לפעמים כן. הקצבה מנוכה מן הפיצוי, ולכן התביעה שווה את הפער שבין הנזק המלא לבין מה שהביטוח הלאומי שילם וישלם. כשהשכר גבוה, הנכות משמעותית או שיש צורך בעזרה ובטיפולים, הפער עשוי להיות ניכר. תחשיב מוקדם מראה אם יש בתביעה טעם.

לא חבשתי קסדה ולא השתמשתי בציוד. הפסדתי את התביעה?

לא בהכרח. אשם של העובד אינו מכשיל את התביעה אלא עשוי להפחית את הפיצוי. בתאונות עבודה ההפחתה נמוכה בדרך כלל, משום שהמעביד חייב לספק ציוד, להדריך ולפקח שהציוד משמש בפועל. השאלה היא גם מה עשה המעביד כדי שהציוד יהיה בשימוש.

המעביד שלי חייב להיות מבוטח בביטוח חבות מעבידים?

ככלל החוק אינו מחייב זאת, אבל רוב העסקים מבוטחים, לעיתים במסגרת פוליסת בית עסק. כשיש פוליסה, אפשר לדרוש מחברת הביטוח לשלם לנפגע ישירות, ונהוג לצרף אותה לתביעה. כשאין פוליסה, התביעה מופנית למעביד עצמו.

באיזה בית משפט מגישים את התביעה?

תביעת נזיקין של עובד נגד מעבידו בשל נזק גוף מוגשת לבית המשפט האזרחי, השלום או המחוזי לפי גובה התביעה. בית הדין לעבודה דן בתביעות נגד הביטוח הלאומי, אך החוק מוציא מסמכותו תובענה בין עובד למעביד שעילתה בפקודת הנזיקין.

עד מתי אפשר לתבוע את המעביד?

ככלל, בתוך שבע שנים מיום התאונה. בפגיעה שהעובדות לגביה התגלו מאוחר, ואצל קטינים, יש כללים מיוחדים. עדיף לא להמתין, כי עדים מתפזרים ומקום העבודה משתנה.

בחינה אישית

מידע כללי אינו מחליף ייעוץ המותאם למקרה שלכם.

אם אתם מתמודדים עם סוגיה בתחום המאמר, ניתן לפנות למשרד לבחינת הנסיבות הפרטניות ולתיאום שיחה.

לתיאום שיחהטלפון076-5385862
WhatsApp