פקודת הנזיקין קובעת כי אי-נקיטת אמצעי זהירות "אשר צריכים להינקט בנסיבות העניין" עולה כדי רשלנות, והגורם לנזק עקב רשלנותו חייב לפצות את הניזוק:
מי שמנהל פארק שעשועים ואינו דואג לבטיחות המתקנים במקום, וכתוצאה מהתרשלותו הנופשים נחבלים ונפצעים, חב ברשלנות כלפי הנפגעים; מי שבונה בניגוד לדיני התכנון והבנייה, מבנה שאינו בטיחותי, ואנשים אשר מבקרים בו נחבלים ונפצעים - חב ברשלנות כלפי הנפגעים; מי שמייצר מוצר ואינו דואג להתקנת אמצעי בטיחות או להוראות שימוש שתהיינה ברורות דיין, ותמנענה פציעה של המשתמש, הוא רשלן, וחב לשפות את הניזוק על נזקו וכן הלאה.
עם זאת, ישנו מקרה אחד שבו לא מתעוררת שאלת ההתרשלות והאחריות היא מוחלטת: לעניין תאונות דרכים, המחוקק קבע כי אחריותן של חברות הביטוח כלפי נפגעי תאונות דרכים היא מוחלטת, ללא קשר למידת האשם / אי האשם של הצדדים השונים הנפגעים.
בין אם התביעה הנזיקית מעוררת את שאלת אחריותו של המזיק, כגון בעניין נזקי גוף כתוצאה מרשלנות, ובין שהיא אינה מעוררת שאלה כזו, כמו בעניין תאונות דרכים - מה שחשוב ללקוח הוא קבלת הפיצוי. הניזוק מתאונת דרכים או מכל תאונה אחרת, נכנס למלכוד של הוצאות רפואיות מרובות, תוך סירוב עיקש של חברת הביטוח לשפותו/לפצותו. דווקא כשהצרכים גדלים מקורות ההכנסה מידלדלים, כי, לרוב, תאונות דרכים ו/או תאונות אחרות, מחבלות בכושר ההשתכרות או מאיינות אותו לחלוטין.
הליך משפטי אל מול חברות הביטוח אינו פשוט: חברות הביטוח נוהגות להכחיש את חבות לקוחותיהן לאירועים במידה שלא מדובר בתאונת דרכים, וגם כאשר מדובר בתאונת דרכים (בה האחריות היא מוחלטת), חברות הביטוח תנסנה להטיל דופי בתובע ולהציגו כמי שהמחלות מהן הוא סובל התרחשו טרם התאונה, ובלא כל קשר אליה. חברות הביטוח תבקשנה את תיקו הרפואי של המבוטח, ותשתמשנה בכל אירוע רפואי מן העבר כדי להראות, כאילו, שמחלה כזו או אחרת או נכות כזו או אחרת, כבר שררו בגופו של המבוטח טרם התאונה / האירוע.
עורך דין מיומן, באמצעות רופא אשר יחווה את דעתו המקצועית, יודע כיצד להתמודד עם טענות חברת הביטוח כאילו המבוטח כבר "לקה" במחלות ו/או בליקויים שונים טרם התאונה. כך יכול הוא לבסס קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי בין עצם קרות התאונה לנזק הרפואי והאחר אשר נגרם.
