עו"ד יניב גביש, 44, הינו עו"ד משנת 2002, ולטענתו עוד שנים רבות קודם לכן.
בילדותו ונערותו היה שחקן טניס (בינוני לטענתו) ולאחר מכן מאמן טניס מזה כעשור, עד לסיום הכשרתו כעו"ד. כיום הוא בעל משרד בוטיק לנזקי גוף, ומייצג תובעים בלבד, כנגד: חברות הביטוח, ביטוח לאומי, מעבידים בתאונות עבודה, עיריות, רופאים ובתי חולים, וכל מי שגרם לאדם כלשהו לנזק בגוף.
לבד מאזרחים מן השורה, מייצג עו"ד יניב גביש גם את כל עולם הטניס, וכן ספורטאים רבים מענפים נוספים, במסגרת פציעותיהם בעת עיסוקם בספורט. בין הספורטאים הללו ניתן למנות את: דודי סלע, אנדי רם, יוני ארליך (אנדיוני), אלכס שטילוב (המתעמל האולימפי שלנו), אמיר ויינטרוב, עפר סלע (אח של דודי סלע וטניסאי עבר בעצמו), נועם אוקון (מאמן נבחרת ישראל בטניס בהווה, וטניסאי בכיר בעבר), יוליה גולשקו, הראל לוי (קפטן נבחרת ישראל בהווה וטניסאי בכיר בעבר), אמיר חדד ועוד רבים וטובים.
לטענתו, הקריירה השנייה שלו כפי שהוא מגדיר אותה (הקריירה כעו"ד) הינה דומה אך גם מאד הפוכה לספורט בכלל ולטניס בפרט.
נפגשנו איתו על מנת לשוחח איתו על העולם המשפטי של תביעות נזקי הגוף ותביעות הספורטאים.
ש. אז היית שחקן או לא היית?
ת. התחלתי לשחק בגיל 8 במרכז הטניס ברמת השרון, אצל המאמן המיתולוגי, גדי מרגלית ז"ל, והייתי דווקא שחקן מוכשר. בער בגיל 11 פרשתי, לאחר שהיה לי קשה להתמודד עם הנסיעות מפ"ת לרמת השרון, באוטובוס מד יום. בגיל 12-13 חזרתי, אך הפער שנוצר כבר ביני ובין השחקנים המובילים היה בלתי ניתן לגישור, וכך הפכתי לשחקן בינוני ומתוסכל עד עצם היום הזה.
יחד עם זאת, במקביל לתסכול זה, אני שמח על המקצוע הנוכחי חרף חסרונותיו הבולטים, שכן להיות שחקן טניס מקצועני, בימים אלה, הינו דבר בלתי אנושי בעליל.
ש.למה?
ת. אין לנו זמן לעבור על כל הנושא, אך רק אגיד, שחוץ מהמאייה הראשונה בעולם, כל יתר הטניסאים, לא מכסים את ההוצאות, ולהגיע לטופ 100 בעולם הינו דבר כמעט בלתי אפשרי, במדינה קטנה כמו שלנו. מקום המדינה ועד היום, היו לנו רק 7 כאלה בגברים, ועוד 4 בנשים.
ש. אז ההחלטה לעסוק בתחום נזקי הגוף קשורה לספורט?
ת. לחלוטין לא. אני בכלל התמחיתי במשפט אזרחי מסחרי ולא בנזיקין. רק לאחר שנהייתי עו"ד הגיע לידיי, די במקרה, תיק נזיקין, שעסק בטביעה למוות בג'קוזי, של אדם שהיה נכה צה"ל וחולה אפילפסיה. מאחר ומדובר היה במכרה שלי, ומאחר והייתי עו"ד נמרץ וסקרן, וחשבתי שאוכל להרוויח כמה לירות, מעבר למשכורת הנמוכה שהרווחתי כעו"ד שכיר, לקחתי את התיק. מס' חודשים לאחר קבלת הייצוג, יצאה הלכה חדשה מבית המשפט העליון (הלכת אטינגר) אשר הכירה בשנות חייו של המת, בהן יכל לעבוד ולהתפרנס אלמלא התאונה, ככאלה אשר יש לפצות אותו בשל חוסר השתכרותו בשנים אבודות אלה, וכך תיק לא גדול, הפך לתיק גדול פי כמה וכמה וכמה, וכל השאר היסטוריה.
ש. מה הכוונה היסטוריה?
ת. התיק הזה הביא עוד תיקים של נכי צה"ל שנפטרו מתאונות. כמו כן, את התיק הנ"ל ניהלתי כנגד אחד המשרדים המובילים בתחום אז, ובסיום התיק, קיבלתי מהם הצעת עבודה. אם לא תגלה לאף אחד אגיד לך שהידע שלי בנזיקין אותם ימים היה נמוך מאד, והם כמובן ידעו זאת. בתקופת עבודתי שם, למדתי את התחום בצורה יפה.
ש. אז למה הציעו לך?
ת. זה כמובן צריך לשאול אותם, אבל כנראה שהתרשמו מדברים אחרים, הרי ללמוד את הפרקטיקה, זה אחד הדברים הזניחים בעבודת עוה"ד. היום כמי שמעסיק עורכי דין אחרים, אני יכול לומר לך, שהבנת המקצוע חשובה מאד, אבל אישיות, אינטיליגנציה ערכים וחוסן מנטלי, חשובים יותר להצלחת עוה"ד. את ההכשרה המקצועית ניתן להשלים להם תוך שנה שנתיים בעבודה, את יתר התכונות שמניתי לא ניתן.
ש. חוסן מנטלי?
ת. בכל תיק ותיק עוה"ד צריך להתמודד מול עוה"ד של צד שני, מול הצד השני, מול הלקוח שלו, מול בית המשפט, מול לשכת עורכי הדין, ועוד לא אמרתי את כולם. ובמדינה כמו שלנו, שלא כולם, אפעס חמים ומפרגנים, ההתמודדויות הללו, מצריכות חוסן מנטלי לא קטן, שלא לכל אחד יש, ולא כל אחד יהיה מוכן לשלם את המחיר שזה גובה?
ש. אז מה זה להיות עו"ד בנזיקי גוף?
ת. שאלה טובה, אנסה לענות עליה במסגרת הזמן שיש לנו. יותר נכון אענה לך מה זה להיות עו"ד המייצג תובעים (נכים) בנזקי גוף, כי לייצג את הצד השני (את חברות הביטוח) זה אופרה אחרת לגמרי. להיות עו"ד של תובעים בנזקי גוף זה לפגוש את הנכים, לשמוע את הסיפור שלהם, להיחשף לחומר הרפואי שלהם, לשכר שלהם, ליחסיהם עם משפחותיהם, למסוגלויות שלהם כיום ובעבר, ולבנות נרטיב (המתיישב עם האמת כמובן) אשר מטרתו להשיג להם את מקס' הזכויות המגיעות להם, מהגורמים השונים: חברות הביטוח, ביטוח לאומי, מעוול. ולאחר מכן לנסות לשכנע את בית המשפט לקבל את הנרטיב הזה.
כדי להצליח בכל הנ"ל, אתה צריך להכיר את התחום מבחינה משפטית, ואם הזמן לשדרג ככל שניתן, את הידע שלך בתחום הרפואי משפטי. אבל שני אלה זניחים לעומת הכישרון והיצירתיות הדרושים כדי להצליח כעו"ד בתחום.
ש. מה הכוונה?
ת. היה לי פעם תיק, של נכה צה"ל שנפגע במעיים במלחמת ששת הימים וכרתו לו חלקים נרחבים במעיים. למעלה מ-30 שנה לאחר מכן, התגלה לו סרטן במעיים, וכעבור זמן מה הוא נפטר מהסרטן. משרד הביטחון לא הכיר במוות שלו ככזה שקשור לפציעה במלחמת ששת הימים, חרף העובדה כי גם הפציעה וגם הסרטן ממנו הוא נפטר, היו במעיים. אלמנתו נותרה ללא כל קיצבה, כלום. האלמנה הגיעה אליי, ואני לא יכולתי להשלים עם זה שהמחלה והפציעה שתיהן היו במעיים ואין קשר בין השניים. פניתי למומחים רפואיים וכולם אמרו לי שאין ולא ניתן להוכיח קשר. כולם! ישבתי עם עצמי, בלי שום רופא, ולאחר כמה זמן בניתי תאוריה כי לו לא היה נפגע במלחמה במעיים, ולו המעיים שלו לא היו חולות לפני שחלה בסרטן, כי אז טיפולי הכימותראפיה שקיבל למעיים יתכן והיו אפקטיביים יותר, ומונעים את מותו. הצגתי את התזה לרופא, אשר קיבל אותה מיד, וכתב בעניין חוות דעת. לאחר שהגשתי את חוות הדעת, משרד הביטחון נכנע והכיר באלמנה כאלמנת צה"ל עוד לפני שהגישו כתב הגנה. מאז היא מקבלת קיצבה חודשית בגובה 14,000 ₪ לחודש, ותנאים רבים המגיעים לאלמנת צה"ל.
הדוגמא הזאת מתארת כמה דברים: את המרחק הקטן בין לקבל קיצבה חודשית יפה ובין לא לקבל דבר.
מבחינה מקצועית היא מתארת את היצירתיות הדרושה כדי לבנות ולהוכיח את הקייס רפואית ומשפטית. היא גם מתארת את השבלוניות של כל הגורמים שטיפלו בלקוחה הנ"ל (הבירוקרטיים כמו גם המומחים הרפואיים) שחיפשו את המטבע מתחת לפנס, בעוד שהוא, נפל בחלק הלא מואר. אגב כמעט כמו בכל המקרים, אבל זה לדיון אחר. בהערת אגב אומר כי אני תמיד מסתייג מעורכי דין שמספרים על מקרי "גבורה" בתיקים שניצחו, אז אציין שיש לי כמובן גם מקרים הפוכים.
ש. הנה הצלחת בתיק הזה מבלי להבין בתחום הרפואי.
ת. נכון אבל לא תמיד זה מספיק. לדוגמא, כאשר אתה מייצג תובע נגד בית חולים, בטענה כי בית החולים התרשל למשל בניתוח, אשר גרם ללקוח שלך נזק גוף. אתה צריך להראות במה ואיך הם התרשלו. גם אם אתה תומך את הטענה בחוות דעת מקצועית מאת רופא מטעמך, לא די בכך, שכן הצד השני גם מגיש חוו"ד נגדית הפוכה לנטען בחוות הדעת שלך, ואתה בסופו של יום נדרש לחקור את המומחה שלהם על חוות דעתו, ולהתעמת איתו בנושאים שהוא איש המקצוע בהם, ולא אתה. כדי להצליח בחקירה כזאת, צריך להבין את הסוגיות הרפואיות הרלוונטיות לניתוח בו התיק עוסק. לאחר כמה מאות תיקים, אתה מתחיל כבר לפתח חושים רפואיים.
ש. ולמה לייצג ספורטאים בנזקי הגוף שלהם?
ת. האמת שאני שואל את עצמי את אותה השאלה, לא מעט. יש לכך כמה סיבות ו-2 חסרונות גדולים.
ש. מה הסיבות?
ת. ראשית, כמי שקצת הכיר את עולם הספורט, ידעתי שהאיגודים והקבוצות לא ממש דואגים לספורטאים כאשר הם נפצעים. הם צריכים אותם שישחקו כשהם כשירים, וכשהם פצועים הם פחות מעניינים אותם. למשל כשספורטאי נפצע באימון ו/או בתחרות, זו תאונת עבודה לכל דבר. מגיעים לספורטאי כספים, גם מביטוח לאומי, גם מחברות הביטוח בהן הוא מבוטח בפוליסת תאונות אישיות ו/או נכות מתאונה, ולעתים גם נגד המעביד שזו הקבוצה עצמה. ברוב המקרים הללו, בישראל, הספורטאים הללו לא מקבלים את הכספים הללו, כי אין להם מושג שמגיע להם. גם המעביד שצריך לומר להם לא אומר להם, הן מחשש שיתבע, והן כי הוא לא מעוניין להקצות לזה משאבים. לכן, כספורטאי לשעבר, וכחצי ספורטאי מזדקן בהווה, הרגשתי סוג של שליחות לייצג אותם.
ש. ומה החסרונות?
ת. חלק לא מבוטל מהפציעות הן פציעות קלות, כך שהשכר לא גבוה, וכמי שמייצג את רוב הספורטאים כיום, אני מתקשה לסרב לקחת את הייצוג. אך הפציעות הקשות יותר מפצות עליהן.
החיסרון השני הינו, שהספורטאים נדבקו מהמערכת שהם חיים בה. בגלל שהם לא קיבלו את הזכויות כל החיים, הם סקפטיים לגבי הסיכוי שלהם ועל הלגיטימיות בכלל לתבוע.
אני אחמיא קצת למערכת המשפט ואגיד שבגלל שמערכת המשפט בנזיקין, לדעתי, טובה יותר ונותנת שירות טוב יותר לאזרחים מאשר בתחומי משפט אחרים, האזרחי מסחרי למשל, תיקים קטנים כאלה בתחום המסחרי לא הייתי לוקח.
תודה רבה.
